איך מחושבים דמי חופשה ומה נכלל בשכר לצורך התשלום?
דמי חופשה מחושבים על בסיס השכר הרגיל של העובד, הכולל רכיבים כמו שכר יסוד, עמלות קבועות ותוספות קבועות, אך אינו כולל החזר הוצאות, תוספות כוננות או שעות נוספות. התשלום מגיע רק בעת יציאה בפועל לחופשה.
חוק חופשה שנתית נועד להבטיח לעובדים זכות למנוחה והתרעננות, מבלי שיפגעו כלכלית. לכן, עובד היוצא לחופשה זכאי לקבל "דמי חופשה" השווים לשכרו הרגיל, וזאת רק עבור ימים בהם יצא בפועל לחופשה. תשלום המכונה "דמי חופשה" בתלוש השכר, ללא יציאה בפועל לחופש, אינו עומד בדרישות החוק וייחשב כחלק משכר העבודה הרגיל.
בסיס החישוב של דמי החופשה הוא קלנדרי, כלומר, השכר מחולק ל-30 ימים. השכר הרגיל לצורך חישוב דמי חופשה כולל רכיבים רבים: שכר יסוד, עמלות המחושבות על בסיס מחזור מכירות או רווחים, תוספות משמרות קבועות וסדירות, ובמקרים מסוימים גם פרמיות (לרוב באופן חלקי בענף התעשייה). חשוב לציין שבסיס השכר לעניין דמי חופשה רחב יותר מזה של פיצויי פיטורים.
עם זאת, ישנם רכיבים שאינם נכללים בחישוב דמי החופשה: החזר הוצאות (כמו הוצאות נסיעה או טלפון), תוספת כוננות, ותשלום עבור שעות נוספות (כולל שעות נוספות גלובליות). גם תשרים (טיפים) שלא שולמו ישירות על ידי המעסיק אינם נכללים, מאחר שאינם מהווים תמורה המשתלמת על ידי המעביד. הוראות אלו חלות על מכסות חופשה מכוח החוק, ולא בהכרח על מכסות חופשה הסכמיות שנקבעו בהסכמים קיבוציים או אישיים. המטרה העיקרית של החוק היא לעודד את העובד לצאת לחופש בפועל ולקבל תשלום מלא עבור ימי המנוחה הללו.