איך מחושבים דמי מחלה בישראל?

דמי מחלה הם זכות סוציאלית בסיסית המבטיחה לעובד תשלום שכר גם כאשר הוא נעדר מעבודתו עקב מחלה. מטרתם להגן על העובד מפני אובדן הכנסה בתקופות בהן אינו מסוגל לעבוד בשל מצבו הבריאותי. הזכות לדמי מחלה מותנית בכך שהעובד איבד את יכולת העבודה שלו עקב מצב בריאותי לקוי, וכי הוא צבר מספיק ימי מחלה לזכותו.

הכלל המשפטי קובע כי עובד זכאי לתשלום דמי מחלה באופן הבא:
* **היום הראשון למחלה:** העובד אינו זכאי לתשלום כלל.
* **הימים השני והשלישי למחלה:** העובד זכאי למחצית מדמי המחלה הרגילים.
* **החל מהיום הרביעי למחלה ואילך:** העובד זכאי לתשלום דמי מחלה מלאים.
הזכאות מוגבלת לתקופת הזכאות המקסימלית הקבועה בחוק ולצבירת ימי המחלה של העובד.

לדוגמה, אם עובד נעדר מהעבודה למשך חמישה ימים עקב מחלה:
* עבור היום הראשון – לא יקבל תשלום.
* עבור היום השני והשלישי – יקבל תשלום השווה למחצית משכר העבודה היומי שלו עבור כל יום.
* עבור היום הרביעי והחמישי – יקבל תשלום מלא השווה לשכר העבודה היומי שלו עבור כל יום.

חשוב לדעת כי עובד העובד במספר מקומות עבודה זכאי לדמי מחלה החל מהיום השני להיעדרות, גם אם זהו יום ההיעדרות הראשון אצל אחד המעסיקים. כמו כן, מעסיק אינו רשאי לקזז בדיעבד תשלומי ימי מחלה ששולמו מעבר לקבוע בחוק, ואינו רשאי לחפוף בין תקופת מחלה לחופשה שנתית. עובד אינו זכאי לדמי מחלה אם הוא מקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי או נמצא בתקופת שמירת היריון. פדיון ימי מחלה שלא נוצלו בסיום יחסי עבודה אפשרי רק אם קיים הסכם מפורש המאפשר זאת.