האם המעסיק חייב לספק לי כיסא ולתת לי לשבת בעבודה?

חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, שנכנס לתוקף בשנת 2007, נועד להגן על רווחתם ובריאותם של עובדים בישראל. החוק מכיר בחשיבות הישיבה במהלך העבודה למניעת עייפות, כאבים ובעיות בריאותיות ארוכות טווח, ומטיל חובה ברורה על מעסיקים בנושא זה.
הכלל המרכזי בחוק קובע כי מעסיק חייב להעמיד לרשות עובדיו מושב מתאים במקום העבודה, ואסור לו למנוע מהם לשבת במהלך שעות העבודה. החוק אף קובע חזקה סטטוטורית, לפיה ביצועה הרגיל של כל עבודה ניתן להיעשות בישיבה. כלומר, ברירת המחדל היא שהעובד זכאי לשבת, ועל המעסיק מוטלת החובה לאפשר זאת.
חובה זו כוללת שני היבטים מצטברים: ראשית, חובה חיובית לעצב את סביבת העבודה כך שתאפשר ישיבה. הדבר מתבטא בהצבת מושבים מתאימים, תקינים, בכמות מספקת ובמיקום סביר ונגיש לעובד, תוך התאמה לדרישות התפקיד ולרווחת העובד. שנית, חובה שלילית האוסרת על המעסיק למנוע מהעובד ישיבה. מניעה כזו יכולה להיות אקטיבית, כמו איסור מפורש לשבת, או פסיבית, כמו הצבת כיסאות שבורים, לא נוחים, או מעטים מדי ביחס למספר העובדים, כך שבפועל אין אפשרות לשבת.
החריג היחיד לחובה זו הוא כאשר המעסיק מוכיח שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה. נטל ההוכחה במקרה כזה מוטל במלואו על המעסיק, ובתי הדין לעבודה מפרשים חריג זה בצמצום רב. לדוגמה, עובד קופה בסופרמרקט או מוכר בחנות אופנה, שנדרש לעמוד רוב שעות עבודתו, עשוי להיות זכאי לכיסא, אלא אם המעסיק יוכיח באופן חד-משמעי שהעבודה אינה ניתנת לביצוע בישיבה כלל.