האם המעסיק יכול לנכות לי כסף מהשכר האחרון כשאני עוזב/ת עבודה?

חוק הגנת השכר נועד להבטיח כי עובדים יקבלו את שכרם המלא ובמועד, ולהגן עליהם מפני ניכויים בלתי מורשים מצד המעסיק. ככלל, אסור למעסיק לנכות סכומים משכר העבודה, אלא אם כן הניכוי מותר במפורש בחוק או בהסכם קיבוצי, או שהעובד הסכים לו בכתב.

עם זאת, קיים חריג חשוב לכלל זה כאשר יחסי העבודה מסתיימים. במצב כזה, סעיף ספציפי בחוק מאפשר למעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו. תנאי מהותי לניכוי כזה הוא שהחוב יהיה סכום קצוב, מוכח ובלתי שנוי במחלוקת. הנטל להוכיח שאכן קיים חוב כזה, ושהוא עומד בתנאים הנדרשים, מוטל על המעסיק.

לדוגמה, אם עובד קיבל הלוואה מהמעסיק ולא פרע אותה במלואה עד למועד עזיבתו, או אם קיבל מקדמה על חשבון שכר עתידי, המעסיק רשאי לנכות את יתרת ההלוואה או המקדמה משכרו האחרון. דוגמה נוספת היא פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת להתפטרות מצד העובד, כאשר סכום הפיצוי קצוב ומוגדר.

לעומת זאת, המעסיק אינו רשאי לנכות סכומים שנויים במחלוקת, כגון טענות על נזקים שגרם העובד, או ימי חופשה עודפים שלקח העובד, אם העובד אינו מודה בחוב או שהסכום אינו קצוב ומוכח. כמו כן, אסור למעסיק לקזז חובות של העובד לצדדים שלישיים, גם אם המעסיק ערב להם. יש לזכור כי חוק איסור קבלת בטחונות מעובד אוסר על מעסיקים לדרוש או לקבל בטחונות מעובדים, ולכן גם ניכויים מסוג זה אסורים. במקרה של מחלוקת על חוקיות הניכוי, הסמכות לדון בכך נתונה לבית הדין לעבודה, אשר יבחן האם הניכוי בוצע כדין ובהתאם להוראות החוק.