האם הסכם קיבוצי כללי חל על כל העובדים בענף, או רק על חברי ארגון עובדים?

הסכם קיבוצי הוא הסכם כתוב שנחתם בין ארגון עובדים לבין מעסיק או ארגון מעסיקים, ומטרתו להסדיר את תנאי העבודה ויחסי העבודה עבור קבוצת עובדים מסוימת. הסכמים אלה נועדו להבטיח אחידות, יציבות וביטחון תעסוקתי לעובדים, וליצור מסגרת ברורה ליחסי העבודה בענף או במקום עבודה ספציפי.

הכלל המשפטי קובע כי הסכם קיבוצי כללי, כמו זה המתואר במאמר, חל על כל המעסיקים שהיו חברים בארגון המעסיקים החתום עליו במועד חתימתו, ועל כל העובדים המועסקים אצל מעסיקים אלה, בתנאי שהם נכללים בהיקף ההסכם. גם אם מעסיק פורש מארגון המעסיקים לאחר חתימת ההסכם, ההסכם ימשיך לחול על העובדים שהועסקו אצלו לפני הפרישה. בנוסף, הסכם קיבוצי כללי יכול להיות מורחב באמצעות "צו הרחבה" שמוציא שר העבודה. צו כזה הופך את ההסכם למחייב על כלל המעסיקים והעובדים בענף או בסוג העיסוק שהוגדר בצו, גם אם אינם חברים בארגונים החתומים על ההסכם המקורי.

לדוגמה, אם הסכם קיבוצי כללי בענף מסוים קובע שכר מינימום גבוה יותר מהקבוע בחוק עבור עובדים מסוימים, כל המעסיקים החברים בארגון המעסיקים החתום על ההסכם, או אלה שעליהם חל צו הרחבה, יהיו מחויבים לשלם שכר זה. הסכם עבודה אישי לא יכול לקבוע תנאים הפוגעים בזכויות העובד לעומת הקבוע בהסכם הקיבוצי, אך הוא בהחלט יכול לקבוע תנאים משופרים. חריג לכלל זה יכול להיות מצב שבו קיים הסכם קיבוצי מיוחד, ספציפי למקום עבודה מסוים, אשר עשוי לגבור על הסכם קיבוצי כללי, או שהתנאים המיטיבים יותר משני ההסכמים יחולו.