האם מותר למעסיק לדרוש ממני ערבות או פיקדון כתנאי לקבלה לעבודה?

חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, שנחקק בשנת 2012, נועד למנוע תופעה פסולה בה מעסיקים דורשים מעובדים או ממועמדים לעבודה למסור ביטחונות שונים. מטרת החוק היא להגן על חופש העיסוק של העובדים ולמנוע מצב בו הם כבולים למקום עבודה מסוים בשל התחייבויות כלכליות. החוק אוסר על מעסיק, בין במישרין ובין בעקיפין, לקבל ביטחונות מעובד או לממש אותם. 'ביטחונות' בהקשר זה כוללים מיטלטלין, כסף, שטרות, או נכסים משועבדים, הנמסרים למעסיק במטרה להבטיח את הישארותו של העובד בעבודה או כתנאי לקבלתו אליה.

האיסור חל גם כאשר הביטחונות נמסרים על ידי צד שלישי, אם מטרתם היא לכבול את העובד למעסיק. לדוגמה, אם עובד נדרש לחתום כערב להלוואה שלקח המעסיק, והדבר נועד להבטיח את הישארותו בעבודה, הדבר ייחשב כקבלת ביטחונות אסורה בעקיפין.

עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה. בית הדין לעבודה קבע כי הוראות החוק לא יחולו במקרים בהם הביטחונות שנמסרו לא נועדו לכבול את העובד למעסיקו, אלא למטרה לגיטימית אחרת. לדוגמה, אם עובד מקבל לידיו ציוד יקר ערך (כמו רכב או מכשור מיוחד), ונדרש ממנו פיקדון סביר להבטחת שמירתו של הציוד מפני נזק או אובדן, ייתכן שדרישה כזו לא תיחשב כהפרה של החוק. המבחן המרכזי הוא תכלית הדרישה – האם היא נועדה להגביל את חופש העיסוק של העובד או להבטיח אינטרס לגיטימי אחר של המעסיק שאינו קשירת העובד.

במקרה של הפרה, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה אזרחית. בית הדין רשאי לפסוק פיצויים לעובד, גם אם לא נגרם לו נזק כספי ממשי, בשיעור שייראה לו הולם בנסיבות העניין. בנוסף, הוא יכול לצוות על המעסיק להחזיר את הביטחונות או לתקן את ההפרה בכל דרך אחרת.