האם מותר למעסיק לנכות לי כסף מהשכר?

השכר הוא רכיב קריטי בקיומו של העובד, ולכן חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מגן עליו בקפדנות. הכלל הבסיסי הוא שמעסיק אינו רשאי לנכות כספים משכר העובד, אלא אם כן הניכוי מותר במפורש על פי חוק או בהסכמה מפורשת של העובד.

בין הניכויים המותרים על פי חוק נכללים: מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות, דמי חבר לארגון עובדים (אם העובד חבר בו), וכן תשלומים לקופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה, בהתאם להוראות החוק וההסכמים הרלוונטיים. בנוסף, מותר לנכות מקדמות ששולמו לעובד, בתנאי שהניכוי נעשה בשיעורים סבירים ובהסכמת העובד.

מעבר לניכויים אלו, כל ניכוי אחר דורש הסכמה מפורשת וכתובה של העובד. חשוב לציין שהסכמה כללית שניתנה מראש בחוזה העבודה, למשל לניכוי קנסות או חובות עתידיים, אינה תקפה בדרך כלל. הפסיקה והחקיקה נוטות לדרוש הסכמה ספציפית לכל ניכוי, שניתנת לאחר שהאירוע שבגינו מבקשים לנכות את הסכום כבר התרחש, וזאת כדי לוודא שההסכמה ניתנה מתוך הבנה מלאה ולא תחת לחץ. לדוגמה, אם עובד גרם נזק לרכוש המעסיק, המעסיק לא יוכל לנכות את עלות הנזק משכרו ללא הסכמה מפורשת של העובד לאחר קרות הנזק, או צו של בית דין לעבודה.

חריגים נוספים לכלל זה יכולים להיות ניכויים בהתאם לצו בית משפט או בית דין לעבודה, או במקרים מסוימים של חובות מוכחים שאינם שנויים במחלוקת. מטרת ההגנה על השכר היא למנוע מצב שבו מעסיקים מנצלים את כוחם כדי לקזז חובות או קנסות באופן חד-צדדי, ובכך פוגעים בביטחון הכלכלי של העובד.