האם מותר לפטר אישה בהריון?

החוק בישראל מעניק הגנה מיוחדת לנשים בהיריון מפני פיטורים, מתוך הבנה כי תקופת ההיריון והלידה עלולה להוות עילה לאפליה בשוק העבודה. מטרת ההגנה היא לאפשר לנשים להמשיך לעבוד בביטחון בתקופה זו, ללא חשש לאבד את מקום עבודתן בשל מצבן.

הכלל המשפטי קובע כי אסור למעסיק לפטר אישה בהיריון, או אישה בחופשת לידה, או אישה ב-60 הימים שלאחר חופשת הלידה (או לאחר חזרה מחופשת לידה, המאוחר מביניהם), אלא אם קיבל היתר מיוחד ממשרד העבודה (בעבר משרד הכלכלה והתעשייה). היתר כזה יינתן רק במקרים חריגים ונדירים, ורק אם המעסיק הוכיח באופן חד-משמעי כי הפיטורים אינם קשורים כלל להריונה של העובדת, וכי קיימת עילה מוצדקת אחרת לפיטורים, כמו סגירת העסק או צמצומים משמעותיים שאינם קשורים לעובדת הספציפית. נטל ההוכחה במקרים אלו הוא כבד מאוד ומוטל כולו על המעסיק.

לדוגמה, אם עובדת נקלטה לעבודה וזמן קצר לאחר מכן הודיעה על הריונה, והמעסיק מבקש לפטרה בטענה שאין צורך במשרה או שהיא אינה מתאימה, עליו להוכיח מעל לכל ספק סביר כי ההחלטה לפטר התקבלה ללא כל קשר להריון. בתי הדין לעבודה נוטים לבחון טענות כאלה בחשדנות רבה, במיוחד כאשר הפיטורים מתרחשים בסמוך להודעה על ההיריון או לתחילת ההיריון. גם אם העובדת עבדה תקופה קצרה בלבד, ההגנה חלה עליה במלואה. החוק נועד למנוע מצב שבו מעסיקים ימנעו מלהעסיק נשים בהיריון או יפטרו אותן בשל מצבן, ובכך להבטיח שוויון הזדמנויות.