האם מותר לפטר עובדת בהריון?

חוק עבודת נשים נועד להגן על עובדות ועובדים בתקופות רגישות בחייהם, כמו הריון, לידה והורות, וכן במהלך טיפולי פוריות. מטרת ההגנה היא למנוע אפליה ולשמור על ביטחונם התעסוקתי של העובדים בתקופות אלו, בהן הם עשויים להיות פגיעים יותר.

הכלל המשפטי קובע כי מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת בהריון, וזאת בתנאי שהיא עבדה אצלו או באותו מקום עבודה לפחות שישה חודשים. איסור זה חל גם על עובדת קבועה וגם על עובדת ארעית או זמנית. הפיטורים אסורים אלא אם המעסיק קיבל היתר מיוחד משר העבודה והרווחה (או ממי שהוסמך מטעמו). השר לא יתיר פיטורים אם לדעתו הם קשורים להריון העובדת. המשמעות היא שנטל ההוכחה על המעסיק כבד מאוד, ועליו להראות שהפיטורים נובעים מסיבות ענייניות שאינן קשורות כלל להריון, כמו סגירת העסק או צמצומים משמעותיים שאינם קשורים לעובדת הספציפית.

הגבלת הפיטורים אינה מסתיימת עם הלידה. היא ממשיכה לחול גם בתקופת לידה והורות (חופשת לידה) וכן בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות. גם בתקופות אלו, פיטורים אסורים ללא היתר משר העבודה והרווחה. היתר כזה יינתן רק במקרים חריגים ביותר, למשל אם העסק חדל לפעול או שהמעסיק הוכרז כפושט רגל, ובתנאי שהפיטורים אינם קשורים ללידה או לתקופת ההורות. הגנה דומה ניתנת גם לעובדות ועובדים העוברים טיפולי פוריות, וכן לעובדות השוהות במקלט לנשים מוכות.

לדוגמה, אם עובדת בהריון עובדת בחברה מזה שנה, המעסיק אינו יכול לפטר אותה בטענה שהיא "פחות יעילה" בגלל ההריון. גם אם הוא טוען לסיבות אחרות, עליו להוכיח זאת באופן חד משמעי ולקבל היתר מיוחד, שיינתן רק אם הפיטורים אינם קשורים כלל להריון. אם החברה נקלעת לקשיים כלכליים חמורים ונסגרת, ייתכן שיינתן היתר לפיטורים, אך גם אז יש לבחון את הנסיבות בקפידה.