האם מעסיק יכול לנכות חובות מהשכר האחרון שלי בסיום העבודה?

חוק הגנת השכר נועד להבטיח כי עובדים יקבלו את שכרם המלא ובמועד, תוך הגנה מפני ניכויים לא מורשים. עם זאת, במקרה של סיום יחסי עבודה, החוק מאפשר למעסיק לנכות חובות מסוימים משכרו האחרון של העובד.
הכלל המשפטי, המעוגן בסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, קובע כי מעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרת חוב שהעובד חייב לו, ובלבד שמדובר בסכום קצוב, מוכח או בלתי שנוי במחלוקת. חובות אלו יכולים לכלול מקדמות שניתנו לעובד, יתרת הלוואה שהעובד קיבל מהמעסיק ולא פרע, או פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת על ידי העובד (שכן זהו סכום קצוב ומוגדר בחוק).
לדוגמה, אם עובד קיבל הלוואה בסך 5,000 ש"ח מהמעסיק וטרם החזיר 2,000 ש"ח ממנה בעת סיום העבודה, המעסיק רשאי לנכות סכום זה מהשכר האחרון או מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד. דוגמה נוספת היא עובד שנדרש לתת הודעה מוקדמת של חודש אך עזב ללא הודעה, המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון סכום השווה לשכר חודש אחד.
עם זאת, המעסיק אינו רשאי לנכות באופן חד-צדדי חובות שאינם קצובים, מוכחים או מוסכמים, כגון נזקים שנגרמו לציוד ללא הודאה של העובד או פסיקת בית דין. במקרים כאלה, על המעסיק להגיש תביעה נפרדת. כמו כן, קיזוז עלויות הכשרה מקצועית מותר רק בתנאים מחמירים של עלות משמעותית, משך זמן ארוך, והכשרה המעניקה הסמכה חיצונית, ובכפוף למבחני מידתיות וסבירות. חוק איסור קבלת בטחונות מעובד גם אוסר על מעסיקים לדרוש או לממש בטחונות מעובדים.