מה נחשב הטרדה מינית במקום העבודה ומה אחריות המעסיק?

החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, נועד להגן על כבוד האדם, חירותו ופרטיותו, ולקדם שוויון בין המינים. החוק מגדיר הטרדה מינית באופן רחב, ואינו מתייחס רק למעשים פיזיים או להצעות מיניות מפורשות. הוא כולל גם התייחסויות מבזות או משפילות למינו או לנטייתו המינית של אדם, וכן פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם תוך התמקדות במיניותו, ללא הסכמתו.

אחד ההיבטים המרכזיים בהגדרת הטרדה מינית הוא יצירת "סביבה עוינת" במקום העבודה. סביבה כזו יכולה להיווצר כתוצאה מאווירה כללית הכוללת דיבורים, רמיזות, מחמאות, בדיחות גסות או סקסיסטיות, או הצגת תכנים ויזואליים בעלי אופי מיני, שיש בהם כדי לפגוע בכבודו, בביטחונו ובאיכות חייו של העובד. גם אם אין כוונה ישירה להשיג טובות הנאה מיניות, פעולות אלו יכולות להיחשב הטרדה מינית. כמו כן, ניצול יחסי מרות או יחסי השפעה (כגון פערי גיל, ותק, ניסיון או מעמד מקצועי) לצורך הטרדה מינית נחשב לחומרה מיוחדת.

על המעסיק מוטלת אחריות כבדה למנוע הטרדה מינית במקום העבודה ולטפל בה ביעילות. אחריות זו כוללת חובה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית, כגון פרסום תקנון למניעת הטרדה מינית, מינוי אחראי לטיפול בתלונות, וקיום הדרכות לעובדים. במקרה של תלונה, על המעסיק לחקור אותה ביסודיות ולנקוט צעדים מתאימים, לרבות צעדים משמעתיים נגד המטריד. אי מילוי חובות אלו עלול להטיל על המעסיק אחריות לפיצוי הנפגע, לעיתים אף יחד ולחוד עם המטריד עצמו. פיטורים או פגיעה בתנאי העסקה של עובד שהתלונן על הטרדה מינית עלולים להיחשב כ"התנכלות" אסורה.