מה נחשב ל"סכסוך עבודה" ומה ההבדל בינו לבין סכסוך אישי?

סכסוך עבודה הוא מונח משפטי חשוב בדיני העבודה בישראל, המבחין בין מחלוקות אישיות לבין מחלוקות בעלות אופי קיבוצי. ההבחנה הזו קריטית, מכיוון שהיא קובעת את הכלים המשפטיים והמעשיים העומדים לרשות הצדדים ליישוב הסכסוך, לרבות האפשרות לנקוט בצעדים ארגוניים כמו שביתה או השבתה.

על פי החוק, סכסוך עבודה הוא סכסוך שמתגלע בין מעסיק לעובדיו (או לחלק מהם), בין מעסיק לארגון עובדים, או בין ארגון מעסיקים לארגון עובדים. סכסוך כזה חייב לעסוק באחד מהנושאים המוגדרים בחוק: כריתת הסכם קיבוצי, חידושו, שינויו או ביטולו; קביעת תנאי עבודה; קבלת אדם לעבודה, אי-קבלתו או סיום עבודתו; או קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עבודה.

ההיבט המרכזי המבדיל סכסוך עבודה מסכסוך יחיד הוא אופיו הקיבוצי והכלכלי. סכסוך עבודה אינו נוגע לעובד בודד ותלונתו האישית, אלא לקבוצת עובדים או לאינטרס משותף של ציבור העובדים. לדוגמה, דרישה של ועד עובדים להעלאת שכר לכלל העובדים או שינוי תנאי פנסיה היא סכסוך עבודה. לעומת זאת, תביעה של עובד בודד לפיצויי פיטורים שלא שולמו לו, או ערעור על פיטורים אישיים, נחשבת ל"סכסוך יחיד" ואינה נכנסת להגדרה זו.

בנוסף לאופי הקיבוצי, סכסוך עבודה צריך להיות גם "כלכלי" – כלומר, עניינו בקביעת תנאים חדשים לעתיד, ולא "משפטי" – כלומר, מימוש זכויות קיימות שכבר נקבעו בחוק או בהסכם. כך, אם ארגון עובדים דורש שיפור בתנאי השכר, זהו סכסוך עבודה. אם הוא דורש אכיפת סעיף שכר קיים בהסכם קיבוצי, זהו סכסוך משפטי, גם אם הוא קיבוצי, והוא יטופל בדרכים אחרות, לרוב בבית הדין לעבודה. ההבחנה הזו מבטיחה שרק סכסוכים בעלי השלכה רחבה על יחסי העבודה הקיבוציים יזכו למעמד של "סכסוך עבודה" על כל המשתמע מכך.