מי צריך לדווח על הסכמי שכר ותנאים סוציאליים בשירות הציבורי?

בישראל, חוק הסכמים קיבוציים קובע חובת דיווח חשובה למעסיקים בשירות הציבורי. מטרת חובה זו היא להבטיח שקיפות ופומביות בתנאי ההעסקה במגזר הציבורי, ובכך לאפשר פיקוח ובקרה על אופן קביעת שכר ותנאים סוציאליים.

החובה חלה על מעסיקים בשירות הציבורי המעסיקים מאה עובדים או יותר. מעסיקים אלה מחויבים להודיע לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (או למי שמונה מטעמו) על כל הסדר בכתב שאינו הסכם קיבוצי בר-רישום, ואשר עניינו שכר עבודה או תנאים סוציאליים של עובדיהם, כולם או חלקם. את ההודעה יש למסור בתוך חודשיים מיום חתימת ההסדר, בהתאם לתקנות ספציפיות המפרטות את דרכי המסירה והפרטים הנדרשים.

המונח "שירות ציבורי" לעניין זה כולל מספר גופים: גופים מבוקרים כהגדרתם בחוק מבקר המדינה (לרבות משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ותאגידים סטטוטוריים), תאגידים שהוקמו או הוכרו בחוק מיוחד להם, ותאגידים שניהול עסקיהם נתון לפיקוח או לביקורת על פי חוק ייעודי לסוג העסקים שהם מנהלים (לדוגמה, בנקים וחברות ביטוח).

הפרת חובת הדיווח מהווה עבירה ודינה קנס. חשוב לציין כי האחריות לאי-מילוי ההוראה יכולה לחול גם על מנהלים או עובדים בכירים שהיו אחראים למילוי ההוראות, או על מי שחתם על ההסדר בשם השירות הציבורי, אלא אם הוכיחו שנקטו אמצעים סבירים למניעת העבירה.

שר העבודה רשאי לפטור, בצו ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, מעסיקים או סוגי מעסיקים מסוימים מחובה זו, בין באופן כללי ובין לגבי הסדר ספציפי או סוג הסדרים.