על אילו עילות אסור למעסיק להפלות עובדים או מועמדים לעבודה?
מעסיק אינו רשאי להפלות עובדים או מועמדים לעבודה על בסיס מין, גיל, הריון, נטייה מינית, מעמד אישי, דת, גזע, לאום, מוצא, מקום מגורים, השקפה, מפלגה או שירות מילואים, כפי שמפורט בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, מהווה אבן יסוד בדיני העבודה בישראל, ומטרתו להבטיח יחס שוויוני לכל אדם בשוק העבודה. החוק קובע איסור מפורש על מעסיקים להפלות בין עובדיהם או בין דורשי עבודה. איסור זה חל על מגוון רחב של עילות, המפורטות בסעיף 2 לחוק.
העילות המרכזיות עליהן אסור להפלות כוללות: מין (גברים ונשים), נטייה מינית, מעמד אישי (רווק/ה, נשוי/אה, גרוש/ה, אלמן/ה), הריון, טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה פוליטית, מפלגה או שירות מילואים (שלהם, של בני זוגם או של הורה אחר של ילדם). האיסור חל בכל שלבי יחסי העבודה: החל מקבלה לעבודה, דרך תנאי העבודה, קידום, הכשרה והשתלמות מקצועית, ועד לפיטורים וקבלת הטבות ותשלומים הקשורים לפרישה.
חשוב להדגיש כי לצורך קביעת קיומה של הפליה, המבחן הוא אובייקטיבי – האם התוצאה בפועל היא מפלה, ולא האם הייתה כוונה להפלות. כלומר, גם אם למעסיק לא הייתה כוונה רעה, אך פעולותיו הובילו לתוצאה מפלה על בסיס אחת העילות המוגנות, הדבר ייחשב להפליה אסורה. לדוגמה, אם מעסיק מסרב לקבל לעבודה מועמדת בעלת כישורים מתאימים בטענה שהיא "מבוגרת מדי" לתפקיד, הדבר עלול להיחשב להפליה מחמת גיל, אלא אם כן הגיל הוא דרישה מהותית ובלתי נפרדת מהתפקיד.
החוק קובע חריג אחד משמעותי לאיסור ההפליה: כאשר ההפליה מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה. לדוגמה, אם מדובר בתפקיד דוגמנות לבגדי נשים, ייתכן שקבלת אישה בלבד לא תיחשב להפליה אסורה. עם זאת, חריג זה מתפרש בצמצום על ידי בתי הדין לעבודה, ודורש הוכחה ברורה כי העילה המפלה היא אכן הכרחית ומהותית לתפקיד.