עובד שעתי וחודשי זכאי לתשלום בעבור 9 ימי חג מוכרים בשנה (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמיני עצרת, פסח א', פסח ז', שבועות, יום העצמאות, ל"ג בעומר/חנוכה לפי הסכם). עבודה בחג: 150% מהשכר הרגיל. הזכאות מותנית בותק של 3 חודשים לפחות.
דמי חגים הם זכות סוציאלית של עובדים שכירים בישראל. החוק אינו מטיל ישירות חובת תשלום על המעסיק, אך צווי הרחבה כלליים והסכמים קיבוציים ענפיים קובעים חובה זו. ההסדר הסטנדרטי: 9 ימי חג בתשלום מלא לעובדים חודשיים (כלולים בשכר), 9 ימי חג בתשלום נפרד לעובדים שעתיים שעבדו בקביעות אצל המעסיק. עבודה בפועל ביום חג מקנה גמול של 150% מהשכר הרגיל (לעובדים יהודיים), ובחג של דת אחרת — לפי החג הרלוונטי לעובד.
דמי חגים: תשלום על אי-עבודה בחג (זכאות ללא עבודה). גמול עבודה בחג: 150% עבור שעות שעבדת בפועל בחג. השניים לא חופפים — או שמקבלים דמי חגים (אם לא עבדת) או גמול (אם עבדת).
החובה לשלם דמי חגים תלויה בותק. ההסכמים הקיבוציים הסטנדרטיים דורשים 3 חודשי עבודה לפחות. בהסכמים מסוימים — 6 חודשים. לעובדים חדשים שאינם זכאים — דמי החגים נחסכים.
9 חגי ישראל המוכרים: 2 ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמיני עצרת, ראשון של פסח, שביעי של פסח, שבועות, יום העצמאות. בחלק מההסכמים — גם ל"ג בעומר או יום ירושלים.
150% מהשכר הרגיל לכל שעת עבודה בחג. זאת בנוסף לזכאות ליום מנוחה חלופי. בחג שבת — 150% מהשכר. בחג של ערב — 100% עד שעת הכניסה לחג, 150% אחרי.
כן. לפי חוק יום המנוחה והחוק להגנת השכר, עובד זכאי לימי חג של דתו. עובד נוצרי — חג המולד, חג הפסחא ועוד. עובד מוסלמי — עיד אל-פיטר, עיד אל-אדחא ועוד.
כן — דמי חגים הם הכנסה חייבת במס שולי. הם נחשבים שכר ולא קצובה — כלולים בבסיס לחישוב פיצויי פיטורים, פנסיה, חופשה, הבראה.