השעתיים הראשונות מעבר ל-8 שעות יום (או 9 בהיום של 8 שעות נטו) — 125% מהשכר הרגיל. כל שעה נוספת מעבר לכך — 150%. בעבודה במנוחה השבועית או בחג — 150% מהשעה הראשונה. לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.
גמול שעות נוספות הוא זכות סוציאלית בסיסית של עובדים שעתיים וחודשיים. החוק קובע מקסימום של 8 שעות עבודה יומיות (או 9 שעות אם יום העבודה כולל 8 שעות נטו של עבודה ושעה הפסקה). כל שעה מעבר לכך — שעה נוספת. החישוב משתנה בהתאם לדפוס העבודה: ימי חול, מנוחה שבועית (שבת לרוב), חגים, ועבודה במשמרות.
שעתיים ראשונות מעבר ל-8 שעות יום: 125% מהשכר הרגיל. כל שעה נוספת מעבר לכך: 150%. בעבודה במנוחה השבועית או בחג: 150% מהשעה הראשונה. בעבודה בערב חג (משעות מסוימות): גם 150%.
ניתן לעבוד עד 12 שעות ביום בכפוף לחוק שעות עבודה ומנוחה. מה שמעבר ל-8 (או 9 ב-8 נטו) הוא שעות נוספות. מקסימום 16 שעות נוספות בשבוע (סך הכל 60 שעות שבוע). על המעסיק חלות חובות אישור ועמידה בהפסקות.
החוק חל על רוב העובדים, אבל יש חריגים: נהגי משאיות בתנאים מסוימים, עובדים בתפקידי הנהלה בכירים (עם שכר גבוה משמעותי), עובדי חוץ (שלא ניתן לפקח על שעותיהם). חריגים אלה צרים — רוב העובדים זכאים.
שכר רגיל = שכר היסוד ועוד תוספות קבועות (תוספת ותק, יוקר, פרמיה קבועה). תוספות חד-פעמיות (בונוסים) לא נכללות. הקלקולטור מחשב את השכר השעתי הרגיל מהשכר החודשי לפי ממוצע שעות התקן.
תשלום גלובלי הוא תוספת קבועה לשכר במקום חישוב שעות נוספות בפועל. הוא חוקי רק אם הסכום הגלובלי שווה או עולה על מה שהיה מגיע בחישוב מפורט. אם הסכום הגלובלי נמוך — העובד זכאי להפרש.
התיישנות התביעה לפי חוק הגנת השכר היא 7 שנים. אך מומלץ לשמור רישומי שעות (כניסות/יציאות, הודעות, מיילים) מהר ככל האפשר — הראיות הופכות קשות יותר עם הזמן.
כן. תקנות שעות עבודה ומנוחה מחייבות מעסיק לנהל רישום מדויק של שעות עבודה, וההכרעה במחלוקת על שעות נוספות נוטה לטובת העובד אם המעסיק לא רושם.
מנוחה שבועית = 36 שעות רצופות בשבוע (לרוב משעות ערב שישי עד מוצאי שבת). עבודה במנוחה השבועית: 150% מהשעה הראשונה (לא 125%). לעובד יהודי המנוחה היא שבת; לעובד מוסלמי — יום שישי; לעובד נוצרי — יום ראשון.