הפרשות פנסיה חובה לפי צו ההרחבה הכללי במשק: 6% מהשכר מהעובד, 6.5% מהמעסיק, 6% רכיב פיצויים, 2.5% אובדן כושר עבודה (אכ"ע) מהמעסיק. סך הפרשות שנתיות חודשיות לקרן הפנסיה: 21% מהשכר.
פנסיה חובה היא זכות סוציאלית של כל עובד שכיר בישראל, החלה לפי צו הרחבה כללי במשק (משנת 2008, עם הגדלות הדרגתיות עד 2017). העובד מפריש 6% משכרו, המעסיק 6.5% + 6% רכיב פיצויים + 2.5% אכ"ע (אובדן כושר עבודה). ההפרשות מועברות לקרן פנסיה צוברת או קרן השתלמות, ומצטברות לחיסכון לפנסיה ולכיסוי ביטוחי. הפרשות אלו הן חובה ולא דורשות הסכמה.
לפי צו ההרחבה הכללי: עובד 6%, מעסיק 6.5%, רכיב פיצויים 6% (מהמעסיק), ואכ"ע 2.5% (מהמעסיק). סך הכל: 21% מהשכר זורם לקרן הפנסיה כל חודש.
כל עובד החל מ-6 חודשי עבודה ראשונים — חייב הפרשות. עובד שהיה לו ביטוח פנסיוני מקודם — מהיום הראשון. הסכמים קיבוציים עשויים לקבוע מועד מוקדם יותר.
העובד זכאי לבחור את הקרן (חירות בחירה). אם לא בחר — המעסיק רשאי לבחור, אבל חייב להודיע לעובד והעובד רשאי לעבור. אסור למעסיק לכפות קרן ספציפית.
רכיב פיצויים (6%) — חוסך לפיצויי פיטורים שיולשמו בעת פיטורים. רכיב פנסיה (6% עובד + 6.5% מעסיק = 12.5%) — חוסך לקצבה חודשית בפרישה לגיל פרישה. רכיב אכ"ע (2.5%) — מבטח את העובד נגד אובדן כושר עבודה (חולי, נכות).
ההפרשה של העובד (6%) — פטורה ממס (הקלה במס הכנסה). ההפרשה של המעסיק (6.5% + 6% + 2.5%) — לא נחשבת הכנסה של העובד למס. רק התקבולים מהקרן בעתיד — חייבים במס.
זו הפרה חמורה. העובד זכאי: (1) לתבוע את ההפרשות שלא בוצעו בחזרה (כולל הפרשי הצמדה ורווחים שלא נצברו), (2) לקבל פיצוי לפי חוק הגנת השכר, (3) עילה לתביעה ייצוגית אם מדובר בקבוצת עובדים.
כן. ההפרשות חייבות מ-100% מהשכר עד תקרה של פי שניים מהשכר הממוצע במשק (כ-23,000 ש"ח חודשי ב-2026). מעבר לתקרה — ההפרשות לא חובה אבל ניתן להפריש בהסכם.