fbpx
פירוש חוזה עבודה והשלמתו

עולם העבודה |

אפריל 21, 2021

למדריך

תוכן עניינים

  1. השלמתו חוזה עבודה מכוח עקרון תום הלב »
  2. השלמת חוזה עבודה באמצעות נוהג »
  3. השלמת חוזה עבודה באמצעות הפעלת דוקטרינת “הביצוע בקירוב” »
  4. חוזה עבודה ניתן גם להשלמה באמצעות “תנאי מכללא” »
  5. פרשנות הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים »
  6. פרשנות הסכם על פי התכלית »
  7. פרשנות לפי ההקשר התעשייתי »
  8. פרשנות הסכם קיבוצי »
  9. סתירה בין הסכמים »
  10. פרשנות הסכם המתחשבת בערכי יסוד ובחוקים אחרים »
  11. פרשנות הסכם על פי עיקרון תום הלב »
  12. פרשנות סעיף בהסכם הקובע הצמדת תנאים לתנאי הסכם אחר »
  13. פרשנות פסק דין שבפשרה  »
  14.  מראה מקום »

א. השלמת חוזה עבודה מכוח עקרון תום הלב

אשר להשלמת חוזה מכוח עקרון תום הלב, ראו למשל פסק הדין  בענין שרון לוי1 שם נקבע שחוזה העבודה בין הצדדים שותק ביחס למצב דברים ייחודי שבו סוכל התנאי להעברת הלקוחות בשל חוסר תום לב של המעסיקה. בית הדין ביצע השלמת חוזה בראי דיני החוזים הכלליים, ובפרט בראי עיקרון תום הלב ונגזרותיו,  ופסק כי יש להטיל אחריות חוזית על המעסיקה בין אם מכוח עיקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, ובין אם מכוח תרומתה הישירה של המעסיקה ושלא בתום לב לסיכול התנאי לחיוב, כאמור בסעיף 28 לחוק החוזים.

ב. השלמת חוזה עבודה באמצעות נוהג

1. צד המבקש להשלים חוזה, רשאי להוכיח קיומו של נוהג הנוגע לחוזי עבודה דומים, גם אם אותו נוהג לא עלה על דעתם של הצדדים במועד כריתת חוזה העבודה.

ראו פסק הדין בענין אבי כהן2.

בעוד שתהליך הפירוש מהווה התחקות אחר רצון הצדדים לחוזה, הרי שבתהליך ההשלמה אין בית הדין מחויב להתחשב בדעת הצדדים במועד כריתת החוזה, וצד המבקש להשלים חוזה, רשאי להוכיח קיומו של נוהג הנוגע לחוזי עבודה דומים, גם אם אותו נוהג לא עלה על דעתם של הצדדים במועד כריתת חוזה העבודה.

2. נוהג מהווה מקור משפטי לזכויות ולחובות.

בענין צים חברת הספנות הישראלית3 נפסק כי נוהג מהווה מקור משפטי מחייב לזכויות וחובות.

3. אין בעצם היות נוהג, “נוהג בלבד”, כדי לאיין את תוקפו כמקור נורמטיבי מחייב לזכויות וחובות או לצמצמו.

בענין שמעון ביטון4 נפסק שאין בעצם היות נוהג, “נוהג בלבד”, כדי לאיין את תוקפו כמקור נורמטיבי מחייב לזכויות וחובות או לצמצמו.

4. הוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973.

כך, גם הוראת סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, מאפשרת שימוש במנגנון השלמה חיצוני לחוזה, בין היתר, מכוח הסדרים הנהוגים בין הצדדים הישירים לחוזה או כאלו הנטועים בתחום המסחרי בו הם פועלים. ראו לעניין זה פסק הדין בענין שמעון ביטון5.

5. צד החפץ להשלים פרשנות חוזה תוך היזקקות לנוהג, מוטל עליו הנטל להוכיח קיומו של אותו נוהג, שכן ידיעת הדיינים מגעת רק לגבי הסכמים קיבוציים כלליים וצווי הרחבה.

ראו פסק דין אבי כהן6 ועניין אלכס דרור7.

ואולם, כיוון שמעצם טיבו הנוהג אינו מעוגן בדרך כלל במסמך בכתב, הרי שהוא טעון הוכחה. כמו כן יש להתייחס לתורת הנוהג במשפט העבודה בזהירות רבה, בייחוד לגבי נורמה שלגביה אין הסכמה חברתית. כך למשל, בפסק הדין אורגד גינזבורג8 נפסק  כי נוהג שהיה נהוג עם שלושה עובדים בלבד, אין בו כדי להעיד על קיום הנוהג בחברה.

בפסק הדין רועי פרייבך9 נפסק כי המערער לא הרים את הנטל להראות שנוצר נוהג במשיבה, לפיו שולמו למנהלים פורשים לפני שהבשילו המניות חלק יחסי מערכן, ומשכך, המערער לא הוכיח זכאות להקצאת המניות.

ג. השלמת חוזה עבודה באמצעות הפעלת דוקטרינת “הביצוע בקירוב”

1. צד זכאי מכוח דוקטרינת ה”ביצוע בקירוב” לתחליף הקרוב ככל האפשר למה שהובטח לו בחוזה העבודה.

בפסק הדין בענין חנן גרין10 נפסק כי על המעסיק למלא התחייבותו לביטוח אובדן כושר עבודה של העובד כך שגם אם חברת ביטוח אחת סירבה לבטח את העובד, חובתו של המעסיק למצוא חברת ביטוח אחרת, ולהיות נכון לשלם פרמיה גבוהה יותר. שכן מכוח דוקטרינת ה”ביצוע בקירוב” זכאי היה המערער לתחליף הקרוב ככל האפשר למה שהובטח לו בחוזה.

2. דוקטרינת ביצוע הקירוב מחייב מעסיק לנסות למצוא לעובד תפקיד חלופי אם ההסכם הקיבוצי שם דגש בדבר הקניית ביטחון תעסוקתי.

בפסק הדין ג’קי רבח11 נקבע כי אמנם לא חלה על המעסיקה באותו מקרה חובה מכוח ההסכם הקיבוצי החל לשבץ את העובד בתפקיד חלופי שאינו נהיגה ולהעסיקו בדרך זו עד גיל פרישה.

עם זאת, נפסק, כי מכח חובות תום הלב ודוקטרינת הביצוע בקירוב, היה עליה לעשות מאמץ לשיבוצו בתפקיד חלופי התואם את כשירותו מחד ואת צרכיה ואפשרויותיה מאידך. נקבע כי לא הוכח שהמעסיקה הפרה חובה זו. בית הדין פסק בין היתר כי דוקטרינת הביצוע בקירוב מקבלת משנה תוקף באותו מקרה נוכח הוראות ההסכם הקיבוצי אשר שמו דגש על הקניית ביטחון תעסוקתי לנהגים הוותיקים, דבר המלמד על החשיבות הרבה שהקנו לכך הצדדים, ועל היות הביטחון התעסוקתי חלק מהותי מהסכם העבודה האישי של המערער.

ד. חוזה עבודה ניתן גם להשלמה באמצעות “תנאי מכללא”

1. הסכם העבודה של העובד, בין אם מדובר בהסכם אישי ובין אם מדובר בהסכם/הסדר קיבוצי יכול ויכלול תנאי מכללא.

כך למשל בפסק הדין בענין ג’קי רבח12 נפסק כי הסכם העבודה האישי של המערער כולל תנאי מכללא, ולפיו ככל שהמערער לא יוכל עוד להמשיך לעבוד כנהג אוטובוס, והמשיבה לא תוכל להציבו בתפקיד חלופי מתאים על אף שתעשה מאמצים כנים לכך – אזי תבוא עבודתו של המערער לידי סיום מוסכם, תוך זכאות לפיצויי פיטורים בשיעור עליו יוסכם מול נציגות העובדים.

2. הסדר קיבוצי מהווה תנאי מכללא בחוזה עבודה של העובד.

בפסק הדין בענין עזבון המנוח חיים לוטטי ז”ל13 נפסק לגבי הזכות הפנסיונית באותו מקרה כי מקורה בהסכם. הוטעם עוד כי גם אם ההסכם אינו הסכם קיבוצי אלא הסדר קיבוצי, יש לו משמעות ביחסים בין הצדדים, לרבות כתנאי מכללא בחוזה האישי של כל עובד.

ה. פרשנות הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים

1. המקור העיקרי בפירוש חוזה טמון בהתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים.

בפסק הדין פרופסור תאודור וינשל14 נפסק כי עת מדובר בחוזה, המפרש הוא בית-המשפט, וכאשר בית-משפט בא לפרש חוזה, יהיו הכללים אשר ינחוהו אשר יהיו – חובתו לנסות להגיע לכוונת הצדדים.

עיקר העיקרים בפירוש חוזה טמון בהתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים, כפי שזה בא לידי ביטוי בחוזה ובנסיבותיו,  וכפי שנקבע בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973, המורה כיצד ייעשה פירושו של חוזה. ראו  הנפסק בבג”ץ אליהו מודזגברישוילי15.

2. המקור הראשון לאומד הדעת הוא כוונתם של הצדדים, כוונתם המשותפת של הצדדים, כפי שבוטאה בחוזה – בכך פירוש חוזה דומה לפירוש חוק.

ראו פסק הדין הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה16.

3. עקרונות פרשניים אלו יחולו על פירושו של כל חוזה, גם על חוזה עבודה.

ראו פסק הדין בענין אריזות פלסטיות בע”מ17.

4. גם לאחר תיקון הוראת סעיף 25 לחוק החוזים בשנת 2011, עדיין נעה המטולטלת בפסיקה, בין הנותנים את מעמד הבכורה ללשון החוזה לבין אלה הנותנים את מעמד הבכורה לנסיבות האופפות את כריתתו.

הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, תוקנה בשנת 2011, אלא שכעולה מפסיקת בית המשפט העליון, התיקון לא הביא לשינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג לגבי פרשנות חוזים, והוא נועד לעגן להלכה את השיטה הפרשנית אשר הונהגה בפסיקה שקדמה לתיקון, למשל בפרשת אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ18 לפיה יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו, תוך הדגשת המקום המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות – ראו פסק הדין בענין אברון יורם ו- 91 אח19.

כעולה מפסיקת בית המשפט העליון, גם לאחר התיקון בחוק החוזים, עדיין נעה המטולטלת בין הנותנים את מעמד הבכורה “ללשון החוזה” לבין אלה הנותנים את מעמד הבכורה לנסיבות האופפות את כריתת החוזה. האמור נקבע בפסק הדין אברון יורם ו- 91 אח20.

5. סוגיה זו נבחנה גם ע”י בית הדין הארצי לעבודה וניתן לומר שככלל, פרשנות החוזה תעשה על בסיס לשונו, תוך הענקת משקל לנסיבות בעת חתימת ההסכם ולעיתים אף על בסיס התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ככל שיש בה כדי ללמד על אומד דעתם בעת כריתת החוזה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין י.ב.מ ישראל בע”מ21 .

חוזה, לרבות חוזה עבודה, יפורש בראש ובראשונה מתוכו, על פי אומד דעתם של הצדדים,  המשתקף, אם כי לא רק, בלשון החוזה. זו נקודת המוצא שאליה חוברים בחינת תכלית החוזה ונסיבותיו, כשהשאיפה היא לפרשנות המקימה הרמוניה ביניהם –  ראו פסק הדין בענין אברון יורם ו- 91 אח22.

6. המקור האמין והחשוב ביותר לאומד דעתם של הצדדים הוא החוזה עצמו כאשר מיצוי הטקסט החוזי מהווה שלב ראשון בפירוש החוזה.

ראו פסק הדין בענין  הקר מלכה ואח’23.

עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך כי  לשון החוזה היא חשובה אך היא אינה מכרעת – ראו לענין זה פסק הדין בענין אריזות פלסטיות בע”מ24.

כמו כן, יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית או המטילה על צד לחוזה התחייבות, שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו –  ראו פסק הדין בענין רבלון (ישראל) בע”מ25.  עוד נפסק שם כי תום לב מהווה אמת מידה כללית העוטפת את החוזה ומלווה אותו, ועל פיו יש לפרש את החוזה.

7. על המבקש לסתור את העולה בבירור מלשון הכתוב, הנטל לעשות כן.

כאשר לשון החוזה ברורה יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות החוזה, ומשקלן הכולל של ראיות-החוץ חייב שיהא רב למדי עד שיעלה בידיהן לגבור עליה –  ראו פסק הדין בענין י.ב.מ ישראל בע”מ26.

בהקשר זה נפסק בפסק הדין אברון יורם ו- 91 אח22 כי הפירוש המילולי גרידא נוטה לטובת המעסיקה, שכן, לשון ההסכם נוקבת במילים “גיל 65”. לשון זו הינה ברורה ומפורשת ועל פיה על המערערת לשאת בתשלום דמי הפנסיה המוקדמת עד לגיל 65, ולא עד לגיל פרישה, כפי שיהיה מעת לעת, כטענת המשיבים.

8. בית הדין יכול להיעזר במילון במטרה לעמוד על משמעות ביטוי פלוני.

כך למשל בפסק הדין אפרים יעקובוביץ27 כאשר בית הדין נדרש לפרש את הביטוי “תיאום”, נקבע כי מדובר בפעולה, שפירושה המעשי בהתאם להגדרה במילון אבן שושן, הוא רמה של הסכמה, ולפחות “אי הבעת סירוב”. בענין אינה דוקטור ואח’28 בית הדין נעזר במילון אבן שושן לבחינת המונח “כביסה” לבחינת תחולתו של הסכם קיבוצי.

9. כוונת הצדדים יכולה להילמד מהנסיבות. הנסיבות יכולות לכלול : מסמכים, הצהרות בעל פה, ולעיתים התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ואחריה, מגעים קודמים בין הצדדים, טיוטה של הסכם המלמדת על כוונה וחוזים אחרים בין הצדדים או בין אחד מהם לצדדים שלישיים.

לענין משא ומתן שקדם לכריתת החוזה ראו פסק הדין בענין יעקב עמנואל29.

אשר להתנהגות אחרי כריתת חוזה ושיהוי בהגשת תביעה ממנו ניתן ללמוד על השלמה עם פירוש מסוים לחוזה ראו פסק הדין יאיר מוהר30.

אשר לטיוטה של חוזה שיש בה כדי ללמד על כוונה כך שבאותן הנסיבות נפסקה השבה חלקית בלבד – ראו פסק הדין הד ליין בע”מ ואח’31.

עם זאת, יש גם ליתן את הדעת בהקשר זה לפסיקה לענין טיוטת חוזה עבודה שלא נחתמה, שהיא כשלעצמה אינה מהווה חוזה מחייב שגמירות דעת בצידה32.

אשר לחוזים בין הצדדים עצמם ובין אחד מהם לצדדים שלישיים, ראו בהתאמה פסק הדין משה קורן33.

במקום אחר נפסק כי התנהגות צד יכולה ללמד על ויתור, בפרט מקום שהסעיף מנוסח שלא בבהירות ובפרט מקום שמדובר בעובד בקיא – ראו לענין זה פסק הדין בענין מרדכי אופיר34.

באופן דומה, שתיקה מתמשכת ויישום ההסכם בצורה מסוימת, יכולה ללמד על כוונת הצדדים והבנתם את חיובי ההסכם – ראו פסק הדין בענין אל אופ תעשיות בע”מ35.

במקרים מסוימים ניתן לומר כי שתיקה עולה כדי קיבול בדרך של “התנהגות אחרת” כלשון סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, כפי שנפסק בעניין צבי בר שאול36.

הדרך להתחקות אחר אומד דעת הצדדים מחייבת התחקות אחר התנהגות הצדדים בנסיבות העניין, בשים לב למערכת היחסים בין הצדדים וההיגיון הכלכלי שבבסיס התנהלותם. כמו כן על מנת להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, יש לבחון מה היו ציפיות הצדדים עובר לכריתת ההסכם – ראו פסק הדין בענין אברון יורם ו- 91 אח22.

בחינת אומד דעתם של הצדדים נעשית בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו ובהתחשב בצדדים המסוימים לכל הסכם – ראו בג”ץ ידיעות אחרונות37.

אין להעלות על הדעת, שאומד דעתם של הצדדים בעת כריתת ההסכם הייתה לכלול בו זכות אשר טרם באה לעולם באותה עת, ומכאן שאומד הדעת אינו השערה של בית הדין, אלא הנסיבות הרלוונטיות במועד כריתת ההסכם – ראו פסק הדין בענין שמיר אליעזר38.

10. הדרך הטובה ביותר לגילוי כוונת הצדדים היא לראות את החוזה בשלמותו.

הדרך הטובה ביותר לגילוי כוונת הצדדים היא לראות את החוזה בשלמותו ובאופן זה, לעמוד על מהותו ומטרתו. אין לפרש חוזה פירוש מילולי, פרוש של כל קטע וקטע בפני עצמו – ראו פסק הדין בענין פרופסור תאודור וינשל39.

בבג”ץ אליהו מודזגברישוילי40 נפסק כי חלקיו השונים של חוזה קשורים זה לזה, כאשר כל חלק משפיע על החלק האחר והמכלול כולו משקף את אומד-דעת הצדדים, היינו את התכלית שעמדה לנגד עיניהם בכריתת החוזה.

11. ככל שצד אחד לחוזה מצוי בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך יטה בית המשפט לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ככל שצד אחד לחוזה מצוי בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך יטה בית המשפט לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר –  ראו פסק הדין בענין דלק חברת הדלק הישראלית בע”מ41.

בין היתר, על יסוד דברים אלו נפסק בפרשת  אברון יורם ו- 91 אח22 כי בנוסף על לשון החוזה, שהיתה ברורה ולטובת המעסיק, בית הדין נדרש לבחינת אומד דעתם הספציפי של הצדדים שבפניו.

ו. פרשנות הסכם על פי התכלית

1. הסכם עבודה, ככל הסכם אחר, יש לפרש על פי תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי.

המגמה הפרשנית היא להגיע לחקר הכוונה האמיתית של הצדדים תוך התרת מוסרותיהן של המילים הכתובות. פירוש תכליתי יכול למנוע תוצאה אבסורדית המטילה על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו – ראו פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין רבלון (ישראל) בע”מ42.

הסקת דעתם של הצדדים מתוך מילות החוזה היא שאלה משפטית בה נדרש בית המשפט להכריע תוך כדי היזקקות לאומד דעת הצדדים, ובעיקר על פי ההיגיון שבהסכמתם ועל פי תכלית החוזה –  ראו פסק הדין בענין ד”ר חיים בהרב43.

כך גם במקרה שבו הובטחה “פרמיה” לעובד, בית הדין  פירש את הזכאות לתשלום על פי “תכלית התשלום” שם כ”תנאי מתלה”, היה והעובדים יצליחו להגיע לבניה מהירה – ראו פסק הדין יהודה קרשין44.

דרך כלל, שעה שיפורש ביטוי בהסכם, תהא גם התחשבות בהגיון הכלכלי אשר עמד בבסיס ההסכם – ראו לענין זה פסק הדין בענין ציון חיוני45. באותו מקרה נפסק, בין היתר בשים לב להגיון הכלכלי שעמד בבסיס ההסכם,  כי הפירוש הנכון, הראוי והתואם את אומד דעתם של הצדדים בהסכם הפרישה, הן על-פי הפירוש המילולי והן לפי הפירוש התכליתי והענייני הוא, שדרגת הפרישה של המשיב היא “סנ”צ 3” ומשום כך דין הערעור להידחות.

2. הפרשנות התכליתית נועדה להוות כלי עזר לבית המשפט בבואו להתחקות אחר כוונת הצדדים.

התכלית הסובייקטיבית היא זו שהצדדים לחוזה ביקשו להגשים, כוונתם המשותפת בעת כריתת החוזה. זהו אומד דעת הצדדים. ואילו התכלית האובייקטיבית היא האינטרסים, המטרות והערכים שחוזה מהסוג שנכרת נועד להגשים – ראו פסק הדין בענין אברון יורם ו- 91 אח46.

3. במקרים שלשון החוזה לא משקפת את הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים, אין הגיון לאנוס את שני הצדדים לפירוש שלא רצו בו.

במקרים מעין אלה ניתן לתקן את הטעות בהתאם לאמור בסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, ובהעדר תחולה לסעיף, ניתן להשלים את החסר על פי תכליתו האוביקטיבית של החוזה – ראו לענין זה פסק דין  הקר מלכה ואח’47.

4. התפישה הפרשנית המדגישה את תכלית ההסכם גורסת שהחוזה הוא החוק בין הצדדים ולשון הטקסט תתפרש על פי תכליתו שתילמד מכל מקור אמין ותתגבש על פי שיקול דעתו של הפרשן בהתאם למשקלן היחסי של התכליות העולות מהמקורות השונים.

–  ראו בג”צ יעקב ברק ואח’48.

5. עם זאת בית הדין הזהיר משינוי מילותיו של החוזה להבדיל מהתחקות אחר תכליתו.

הוטעם כי במסגרתו של טקסט המעגן נורמה תקפה, הפרשן כבול בטקסט ואין הוא רשאי ליצור טקסט חדש. המסגרת הלשונית קבועה ועומדת, ובד’ אמותיה פועל הפרשן, הוא שולף מתוך המסגרת הלשונית את המשמעות המשפטית. מכאן, שבפירוש חוזה, אין השופט רשאי להוסיף על האמור בו, וכוחו של השופט כפרשן הוא אך ליתן ביטוי לגלום בחוזה. האמור נפסק בפסק הדין בענין דוברת שרם ושות’ בע”מ ואח’49

6. השאיפה ליתן פירוש תכליתי לחוזה העבודה מוצאת ביטוי גם בהלכה שלפיה, מקום שעל בית הדין לבחור בין שתי גרסאות שלפי אחת מהן התקשרו הצדדים לשם עיסוק הנוגד את החוק ולפי השניה מדובר בעיסוק חוקי, ואין גרסה חותכת לאיזו גרסה יש להאמין, בית הדין יבחר את זו המצביעה על קיום חוזה עבודה שאין בו הפרת החוק.

כך נפסק בפסק הדין בענין אלי בן עמי מכון קלאסה50.

כך,  גם בבג”ץ עמותת קו לעובד ואח'51 עת נדרשה הכרעה בשאלת “מירב הזיקות” לענין זכויות סוציאליות של עובד פלסטיני במובלעת ישראלית בשטחים – בית המשפט העליון נקט בגישה תכליתית המשווה בין העובד הפלסטיני לעובד הישראלי, כאשר ביסוד הגישה עומד הרעיון בדבר מניעת הפליה שאינה צודקת.

7. בית הדין התערב וביטל הסכמים אשר כללו תנאי עבודה החורגים ממתחם הסבירות בגוף דו – מהותי, תוך עריכת בדיקה תכליתית של מידת ההצדקה להעניק לעובד שכר ותנאי עבודה מוגזמים.

ראו עניין משה ברמק52.

בפסק הדין בענין ארגון הסגל האקדמי53 נפסק כי בהעדר הוראה מפורשת בדבר זכויות חברי הארגון למענק הכולל גם את הפרשות המעסיק לקופה, אין הצדקה לפרש הסכם פנסיה באופן המחריף את הגרעון האקטוארי.

8. מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, והחוזה יפורש על-פי תכליתו האובייקטיבית.

בענין אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ54 נפסק כי אומד הדעת הרלוונטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, שהצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר.  התכלית האובייקטיבית מושפעת מעקרון תום הלב ונגזרת משיקולים של הגיון וסבירות.

9. הפניה לתכלית האובייקטיבית נעשית כאשר התכלית הסובייקטיבית אינה מצליחה לפתור את הקושי שבפניו ניצב השופט, היא משקפת ברמת הפשטה גבוהה ועל רקע ההבנות התרבותיות המשותפות לצדדים לחוזה, עקרונות של סבירות והגיון. היא פרי ההיגיון הכלכלי, העסקי והמסחרי.

כך נקבע בפסק הדין בענין אברון יורם ו- 91 אח22. על יסוד דברים אלו נקבע בין היתר בפסק הדין כי תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם היתה להבטיח את הכנסתם של המשיבים מהמערערת עד לגיל 65. אכן, הבסיס לקביעת גיל 65 הוא היותו גיל הפרישה באותה העת, אך בה בעת לא ניתן לנתק את הוראות ההסכם מכלל הנסיבות האופפות אותו ובראשן האינטרס הכלכלי של הצדדים וציפיותיהם, הנבחנים עובר לחתימת ההסכם. על בסיס האמור ולאחר שבית הדין בחן את ציפיות הצדדים עובר לחתימת החוזה ונלקחה בחשבון תכלית דיני החוזים המחייבת פרשנות המקיימת וודאות משפטית וכלכלית כאחד, נפסק כי בנסיבות המקרה, לא ניתן לקבל את טענת העובדים שלפיה “גיל 65” הנקוב בהסכמי הפרישה שעליהם חתמו, משמעו “גיל פרישה”.

10. חזקה היא כי תכלית החוזה – כל חוזה, ובפרט חוזה עסקי – להשיג תוצאות סבירות והגיוניות, העולות בקנה אחד עם היגיון כלכלי ועסקי. אף שאין זה מן הנמנע כי צד לחוזה יבקש מסיבותיו לכרות חוזה בניגוד מובהק לאינטרס הכלכלי שלו, הסקת מסקנה כזו צריכה להיות מושתת על אינדיקציות ברורות אודות כוונתו הסובייקטיבית לעשות כן.

כך קבע בית המשפט העליון בפסק הדין בענין ניב ויגדור55, אשר לקיומו של אינטרס כלכלי העומד בבסיס אומד דעת הצדדים.

11. התכלית צריכה להיות תכליתו האמיתית של החוזה. דיני החוזים מתעלמים מעסקה מלאכותית או בדויה ורואים פגם בחוזה למראית עין.

בפסק הדין משה אסולין ו- 96 אח’56 נפסק כי התכלית צריכה להיות תכליתו האמיתית של החוזה וכי דיני החוזים מתעלמים מעסקה מלאכותית או בדויה ורואים פגם בחוזה למראית עין.

במקרה נוסף בו נדונה פרשנותו של סעיף 8 למסמך ארגון מוסדות חינוך יסודיים (אמח”י) בדבר הצורך בהשלמת השכלה פדגוגית בנוסף על שנות הלימודים לקראת התואר, הדרישה לתעודת הוראה לשם קבלת גמול השתלמות פורשה ככזו המסתפקת בתעודת הוראה לזמן משמעותי (5 שנים) ולאו דווקא לצמיתות – ראו פסק הדין בענין אלינור צוובנר57.

ז. פרשנות לפי הקשר התעשייתי

1. ביטויים ותניות בהסכם עבודה יפורשו ככלל על פי “הקשרם התעשייתי”.

הכלל הוא שביטויים ותניות בהסכם עבודה יפורשו על פי “הקשרם התעשייתי”, קרי, על פי המשמעות המקובלת של אותם ביטויים או תניות בחוזי עבודה. לעיתים, תהיה למשמעות של ביטוי מסוים שפורש בחוק נפקות, גם לגבי פירוש החוזה. ראו לענין זה פסק הדין יעקב צבאן ואח’58.

2. אומד דעת הצדדים במשפט העבודה –  על פי ההקשר תעשייתי.

בעוד שבדיני החוזים הכלליים מבחן אומד דעת הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי המחייב לחפש את התשובה במה שצד שלישי היה סובר. במשפט העבודה לא תינתן התשובה על-פי צד שלישי סתם, אלא על-פי ההקשר התעשייתי, היינו על-פי המשמעות שהיתה ניתנת להתחייבות במסגרת יחסי עבודה מקובלים. ראו פסק הדין בענין מרים זוהר גלבלום59.

ח. פרשנות הסכם קיבוצי

1. על פרשנותם של הסכמים קיבוציים חלים הדינים הרגילים.

משכך, הרי שבראש ובראשונה יפורשו ההסכמים הקיבוציים על פי ההוראה שבסעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג- 1973, מכוחה יפורש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים.

2. בפרשנות הסכם קיבוצי יש לשים דגש לתכלית האובייקטיבית של ההסכם.

עובדת היותו של ההסכם הקיבוצי חוזה בעל אופי מיוחד שלו שני פנים: הפן ההסכמי – אובליגטורי, והפן הנורמטיבי שמשמעותו קביעת זכויות החלות על מי שאינם צדדים לו, מחייבת, על פי פסיקת בית הדין הארצי, את הדגשת התכלית האובייקטיבית של ההסכם. יחד עם זאת, נפסק כי יש לתת משקל לרצונם של הצדדים להסכם ולכוונתם בעת כריתתו, ונקבע כי אין לראות בפירוש המילולי חזות הכל-  ראו פסק הדין “אתא” חברה לטכסטיל בע”מ60.

כשמדובר בפרשנותו של הסכם קיבוצי, ההתייחסות היא מיוחדת מאחר ומדובר ב”ייצור ביניים בין חוזה רגיל לחוק”. משכך, יש לבחון את ההסכם בעיניים אובייקטיביות ולשים דגש גדול בהרבה על התכלית האובייקטיבית מאשר על זו הסובייקטיבית – ראו פסק הדין ארגון הכבאים המקצועיים בישראל ואח'61.

פרשנותו של הסכם קיבוצי תיעשה על פי תכליתו של ההסכם הקיבוצי ומטרתו ואומד דעתם של הצדדים; לאור לשונו של ההסכם; ולפי “ההקשר התעשייתי” של המפעל – בשים לב לנסיבות העניין הנדון, לאופיו ומהותו של ההסכם אותו באים לפרש – ראו לענין זה פסק הדין נאוה אנוש[1 . ע”ע 190/99‏ ‏ נאוה אנוש נ’ האוניברסיטה העברית בירושלים, 20.6.02 וההפניה שם לעס”ק 1027/00 שלעיל; ראו עוד : עס”ק 1020/04 עירית באר שבע נ’ ההסתדרות הכללית,30.1.05; עס”ק 1027/00 לעיל].

בפסיקה הודגש כי פרשנות הן של חוק והן של הסכם, הינה פרשנות תכליתית וכי הסכם קיבוצי הינו חוזה מסוג מיוחד הקובע זכויות אישיות ההופכות מכוח סעיף 19 לחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי”ז- 1957, לזכויות אישיות בהסכם אישי של כל אחד מהעובדים. השאלה אותה יש לשאול הינה, מה תכלית החוזה וזאת במשולב לבדיקת לשון החוזה ולא עריכת בדיקה דו שלבית – ראו פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בענין מריה מטרזו62.

בנוסף על כללי פרשנות אלו, קבע בית הדין הארצי לעבודה אמות מידה להתייחסות לסעיפי הצמדה שבהסכם קיבוצי. על כך ראו הדיון להלן ובפרק שעניינו ב”אימוץ תנאי עבודה והוראות הצמדה”.

3. הסכם קיבוצי שעמד בניגוד לחוק יסודות התקציב, בית הדין פירשו באופן מצמצם המונע את פריצת התקציב.

בפסק הדין שלמה אקווה ואח’63 בו נעשה הסכם קיבוצי שעמד בניגוד לחוק יסודות התקציב, בית הדין פירשו באופן מצמצם המונע את פריצת התקציב. נפסק כי משאין המדובר ב”קידום אמיתי” “לתפקיד” שהיה קיים עובר לחתימתו של הסכם 99, כנדרש לפי סעיף 6.1 להסכם, העובדים אינם זכאים לתשלומים החורגים של גמול שעות נוספות גלובליות, שנפסקו לזכותם בבית הדין האזורי וכן לא לתשלום פרמיה, כמבוקש בערעור שכנגד שהגישו, והכל מתוקף הוראותיו של סעיף 6.1 להסכם.

4. בית הדין יפרש חוזה עבודה/הסכם קיבוצי בדרך המונעת זעזועים ביחסי עבודה ובדרך השואפת ליחסי עבודה תקינים.

כך, בפסק הדין אריאל מייזליק64 גברה הצפייה מצד מורה להמשיך וללמד בשנת לימודים נוספת, בשעה שהועמד באיחור על טעותו. הוטעם כי הודעה על הפסקת עבודה צריכה להינתן בצורה ברורה ומפורשת. המדינה הציגה בפני המערער מצג לפיו לא ישמש עוד כמנהל ביה”ס אלא ישובץ בהוראה,  והמערער הסתמך על המצג ועל ההתכתבויות הרבות ושינה את מצבו לרעה בכך שלא חיפש עבודה אחרת. לפיכך נפסק כי המדינה מושתקת מלטעון, כי היא אינה כבולה למצג וכי מדובר בטעות. בית הדין הוסיף כי לתוצאה זו מגיעים גם מכוח חובת תום הלב החוזית וכי על המדינה לשלם למערער שכר שנת עבודה.

בפסק הדין  טלי איסקוב ענבר65 נפסק בין היתר כי הפרשנות התכליתית אינה תומכת בעיגון אפשרות של מעקב המעסיק וחדירתו לתיבת דואר חיצונית פרטית ולתכתובת הפרטית של העובד. יוער כי עקרונות פסק הדין השפיעו על נוסח ההסכם הקיבוצי שנחתם בנושא החדירה למחשבי עובדים בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.

כמו כן ובנוסף, בתי הדין לעבודה מודרכים לא רק על ידי המבנה הפורמלי המילולי של הוראות חוזה העבודה אלא גם על ידי יסוד אנושי – מוסרי ושאיפה ליחסי עבודה תקינים, שהם הכרח לעצם קיומם של יחסי עבודה. משכך, כאשר בית הדין נדרש לפרשנות של הוראה בחוקת העבודה נפסק כי הפרשנות תיעשה על פי מטרתה ותכליתה של ההוראה שבחוקת העבודה, כפי שהיא נוהגת, הלכה ולמעשה, במרחב של חיי העבודה ודיני העבודה הכלליים, אשר מעצם טיבם וטבעם מתקיימים במציאות משתנה ודינמית. ראו פסק הדין בענין יעקב צבאן ואח’66.

חלק מתפקידו של בית הדין לעבודה הוא לנסוך יציבות הגינות וצדק אל תוך יחסי העבודה, תוך כדי השפעות לא רלוונטיות על חוזה העבודה. כך, כשבית הדין נדרש לפסוק בשאלת ההתנגשות בין “הסכמים אישיים” בשירות המדינה לבין “הסכמים קיבוציים”, נפסק כי מאחר וההסכמים האישיים המיוחדים מיטיבים משמעותית עם עובדי המדינה הקשורים בם, אין מקום לזכותם גם בזכויות לגמלה המוענקת לעובדים על פי כתב מינוי אשר אינם זוכים להטבות של בעלי החוזים האישיים מיוחדים וכי אין יסוד לטענתם של המערערים כי חלים עליהם ההסכמים הקיבוציים בצד ההסכמים האישיים. ראו פסק הדין בענין מאיר נתן ו 120 אח’67.

ט. סתירה בין הסכמים

1. בסתירה בין שני הסכמים החלים על עובד, יש להעדיף הוראות ספציפיות הנוגעות לעובד מסוים, מכוח הפרשנות התכליתית.

כאשר קיימת סתירה בין שני הסכמים החלים על עובד, נפסק כי יש להעדיף הוראות ספציפיות הנוגעות לעובד המסוים, מכוח הפרשנות התכליתית. כך, במקרה של רופא, בית הדין העדיף להחיל את ההסכם הקיבוצי המיוחד לרופאים, על פני חוקת העבודה החלה כהסדר קיבוצי חד צדדי על כלל עובדי קופת החולים – ראו פסק הדין בענין ד”ר שמואל פרידלנד68.

2. ככלל, הוראות הסכם קיבוצי גוברות על הוראות חוזה אישי, אלא אם הוראות החוזה האישי הן לטובת העובד.

על יסוד כלל זה נפסק בפסק הדין פנחס אופנר69 כי פוליסת ביטוח מנהלים לא תיחשב “לטובת העובד” כאמור בסעיף 22 לחוק ההסכמים הקיבוצים, תשי”ז- 1957, בהשוואה לפנסיה צוברת – קל וחומר לפנסיה תקציבית ממשלתית של קופת פנסיה בתכנית פנסיה מקיפה, משכך, ההוראה בחוזה העבודה של העובד הקובעות שהעובד יבוטח בביטוח מנהלים לא גוברת.

ואולם, בנסיבות אותו עניין, הוכח כי תכנית ביטוח מנהלים טובה לעובד מפנסיה תקציבית של בית החולים שהינו גוף פרטי, מה גם שמדובר בעובד בכיר שבדק והשווה בין שתי התוכניות ויש לתת משקל להחלטתו. בית הדין סיכם כי על מנת לשחרר את המעסיק מהתחייבויותיו מכוח ההסכם הקיבוצי, יש להיות בטוחים, ברמת ודאות סבירה, כי העובד מקבל מכוח חוזה אישי תכנית טובה מזו שנקבעה בהסכם הקיבוצי.

י. פרשנות הסכם המתחשבת בערכי יסוד ובחוקים אחרים

1. כאשר באה לפני בית הדין בעיה פרשנית, רשאי הוא ואף מחובתו, לעגן את חירויות היסוד ולפרש לאורן את הסוגיות המובאות לפניו.

כך למשל, בבג”ץ ד”ר נעמי נבו70 – בית המשפט העליון בחר בפירוש המגשים את עקרון השוויון, ודחה את הפרשנות הנוגדת אותו, באופן שבוטלה הוראה בהסכם קיבוצי אשר חייבה עובדת לפרוש לפנסיה בגיל 60, בעוד שגבר חויב לפרוש רק בגיל 65.

בפסק הדין בענין   Xue Bin‏ואח’71 נפסק כי תבניות העסקה שהן בלתי מוסריות כלפי עובדים זרים יפורשו על פי הנורמות המקובלות בארץ ולא על פי אלו המקובלות בארץ המוצא של העובדים (סין העממית).

עם זאת יש ליתן את הדעת לכך שיתכן ובית הדין יסבור כמו למשל בפרשת  יונתן דנילוביץ72 שאין זה נכון להבקיע את לשונו המפורשת של נשוא הפרשנות, על אף היותו מפלה.

מכל מקום, יש למצוא את שביל הזהב המאזן בין זכויות מתנגשות, כאשר במקרה האחד תיטה הכף ויינתן היתרון למען זכות יסוד פלונית, ובמקרה האחר חוכמת האיזון תטה את הכף לטובת זכות יסוד פלמונית. בג”ץ כלל חברה לביטוח בע”מ73.

2. התערבות בחופש החוזים למול עקרונות יסוד אחרים.

הוא גם הדין עת המדובר בחופש החוזים. אין לומר כי מדובר בחופש מוחלט. ככל חירות אחרת, חופש החוזים יכול אף הוא להיות מוגבל לעיתים על ידי ערכים מתנגשים. בפסק הדין בענין חיפה כימיקלים בע”מ74 נפסק כי במקרים חריגים ונדירים, כאשר מימוש חופש החוזים מביא לפגיעה חמורה בעקרונות יסוד אחרים, ניתן להתערב בחופש זה.

כמו כן בפסק הדין דורית עירון ואח’75 נפסק כי אמנם מדיניות המחוקק הישראלי היא להימנע מהתערבות בחופש של הצדדים ליחסי העבודה לקבוע את שכר העבודה של העובדים, כפוף לשכר המינימום. החריג לכך הוא מניעת הפליה בתשלום שכר, מטעמים שפורטו בחקיקה. לפיכך יש לנקוט בגישה מצמצמת להתערבות שיפוטית בנושאים שהמחוקק העדיף להשאירם למשא ומתן בין הצדדים ליחסי העבודה, ומאידך – יש לנקוט בגישה רחבה והתערבות שיפוטית בנושאים שהמחוקק עצמו הורה למנוע בהם הפליה.

כמו כן נפסק כי תפקידו של בית הדין לעבודה הוא לבחון את האיזונים הנכונים והמידתיים אשר יובילו לתוצאה צודקת וראויה. תוצאה שתגשים את תכליתו של החוק, מחד, ותאפשר למעסיק, שאינו פועל מתוך מניע של אפליה ולעובדיו, לעשות שימוש בזכותו לחופש ההתקשרות והמשא ומתן, מאידך – ראו פסק הדין בענין הוםסנטר (עשה זאת בעצמך) בע”מ76.

3. ההלכה היוצאת מבית-המשפט חייבת להשתלב בסביבה, כלומר במרקם של החוקים הנוגעים לעניין הנדון ובערכי היסוד של מערכת המשפט.

עוד נפסק כי בית-המשפט ובית המחוקקים אמורים ללכת, לא בשתי דרכים, אלא בדרך אחת. ובית-המשפט חייב להתחשב, לכל אורך הדרך, בסביבה שבה הוא הולך. ההלכה היוצאת מבית-המשפט חייבת להשתלב בסביבה, כלומר במרקם של החוקים הנוגעים לעניין הנדון ובערכי היסוד של מערכת המשפט – ראו לעניין זה בג”ץ הסתדרות העובדים הכללית החדשה77.

כך גם למשל, בפסק הדין בענין יעקב צבאן58 נקבע כי חוקת העבודה פורשה על פי “המקובל במדינה” ולפי איך שהיא מגולמת בחוק פיצויי פיטורים.

יא. פרשנות הסכם על פי עיקרון תום הלב

1. כללי הפירוש שהתגבשו במסגרת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג- 1973, מתיישבים עם פירוש על פי עיקרון תום הלב.

כאמור לעיל, ראש וראשון לכללים הוא, כי מלאכת הפירוש נועדה לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה. התחקות אחר כוונה זו, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב – ראו פסק הדין בענין הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה78.

2. תום לב מהווה אמת מידה כללית העוטפת את החוזה ומלווה אותו ועל פיו יש לפרש חוזה.

ראו לענין זה בין היתר פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בקשר עם  מבחני התאמה ככלי לבחינת התאמת עובדים לתפקיד, בענין אוניברסיטת תל אביב79.

כך גם בתי הדין מייחסים משקל רב לעקרון תום הלב החל על הצדדים לחוזה עבודה, לרבות בשלב המשא ומתן לקבלת עובד לעבודה ולכריתתו של חוזה עבודה – ראו לענין זה בין היתר פסק הדין בענין שרונה ארביב80.

3. יישום עקרון תום הלב בפרשנותו של חוזה עבודה מקבל משנה תוקף, בהתחשב עם חובת הנאמנות המיוחדת והמוגברת בין הצדדים לחוזה העבודה.

כך למשל בפסק הדין שלומית יריב81 נפסק בין היתר כי בתביעת העובדת ישנה מידה מסוימת של חוסר תום-לב, שכן  המעסיק ביצע עבורה את ההפרשות עליהם הוסכם בהסכמים הקיבוציים במשך שנים רבות, כך שעם פרישת העובדת, קיבלה מקופות הגמל סכום של למעלה ממאתיים אלף שקלים ולאחר מכן הגישה תביעה בה ביקשה לשנות בדיעבד את כל הסדר ההפרשות להבטחת תנאים סוציאליים של עובדי המעסיק.

4. פרשנות לפי עקרון תום הלב – העברת עובד מתפקידו.

כך גם ומהצד השני, בתי הדין נזקקו לא אחת לבחינת תום ליבו של המעסיק במצבים שונים בחיי העבודה ובין היתר כאשר נדרשו לפרש חוזה עבודה לעניין העברת עובד מתפקיד לתפקיד כאשר נקודת המוצא הינה כי ככלל, המעסיק רשאי להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, כאשר הוא פועל בתום-לב ומשיקולים עניינים, ובתנאי שאין הגבלה שנקבעה בחקיקה או בהסכם קיבוצי – ראו לענין זה פסק הדין בענין מרדכי אלפריח82.

5. יש להבחין בין התנהגות שהיא לא בתום לב, שהיא כשלעצמה יכול שתקיים עילת תביעה לצד שכנגד, לבין יישום עקרון תום הלב בדרך פרשנות מילותיו של חוזה העבודה או תניותיו.

ודוק –  המצב השני לא מקים עילת תביעה עצמאית ומדובר בכלי עזר נוסף למציאת הפרשנות המשפטית הראויה לסוגיה שבמחלוקת. עקרון תום הלב יכול לסייע במלאכת הפרשן והוא אינו סותר את הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג- 1973,  העוסק כאמור בדרך פירושו של חוזה – ראו פסק הדין בענין הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה83.

6. יתכן ועקרון תום הלב יביא לבטלות יחסית (חלקית) של החוזה.

כך בפסק הדין בענין פנחס יאיר84 נפסק לדעתו של כב’ הנשיא ס. אדלר, כי ניתן להפריד את החוזה באופן שרק ההוראה הנגועה בחוסר תום-לב תישא תרופה כלשהי,  שעה שהחוזה כולו יעמוד על כנו. כך שיינתן משקל נאות לאוטונומיה של הרצון הפרטי של הצדדים לצד עקרון תום-הלב והחלטת הוועדה לערעורים.

7. ייתכנו מקרים יוצאי-דופן, שבהם דרישת תום-הלב תגבר וידו של העובד תהא על התחתונה.

לענין זה ראו למשל פסק הדין יעקב בוכריס85.

יב. פרשנות סעיף בהסכם הקובע הצמדת תנאים לתנאי הסכם אחר

הוראת הצמדה בחוזה עבודה, שבו מוצמדים תנאי עבודה מסוימים להוראות חוזה עבודה אחר, הינה תופעה מקובלת במערכת יחסי העבודה בישראל. ראו דיוננו בפרק העוסק ב”אימוץ תנאי עבודה והוראות הצמדה”, לעיל.

1. בעת נקיטת כללי פרשנות והפעלתם בהוראות הצמדה, מפעיל בית הדין כללים מצמצמים ודווקניים, הן לענין זהות המוצמד והן לעניין מהות הנושא מוצמד.

ראו פסק הדין בענין משה קורן86. כך למשל, במקום בו הובטח לעובד בכיר משכורת המוצמדת למשכורתו של עובד אחר, בית הדין הארצי לעבודה פירש זאת באופן כזה שמדובר בהצמדת השכר בלבד ולא הצמדת תנאי העסקה או פרישה – ראו פסק הדין יוסף דוריאל87.

שיטת ההצמדה חרף היותה נפוצה ומקובלת, אינה המובן מאליו, אלא היא בבחינת היוצא מהכלל המחייב הוראה מפורשת שתפורש בצמצום כדרך שמפרשים יוצא מהכלל – ראו פסק הדין בענין זיוה רבני88.

כך עוד ולמשל בפסק הדין נינו לוי ואח’89 התבקש בית הדין להצמיד את שכרם של עובדים במפעל ציבורי לשכרם של חברי כנסת מכוח “הסדר הצמדה” ונפסק כי לכל היותר קיים הסכם הצמדה הנוגע לשיטת עדכון השכר אך לא לענין השינוי ברמת השכר.

2. עצם היות “הוראת ההצמדה” מנוסחת באופן כללי ולא מיוחד לא מבטלת אותה.

ראו פסק הדין בענין אליהו חגואל ואח’90.

3. קיימים מקרים בהם החליט בית הדין לכבד “הוראת הצמדה” גם כאשר מדובר היה בהצמדה בארגונים בעלי מבנה שונה.

ראו למשל פסק הדין עמידר בע”מ ואח’91.

4. לעיתים, גם כאשר אומצה הוראת הצמדה ההצמדה נעשתה בשינויים המחויבים לענין, קרי, הצמדה תוך התאמה.

כך בפסק הדין אברהם רוזנטל92 נפסק כי מדובר בשני מוסדות נפרדים וממילא המכון לא יכול היה להפריש לקרן הפנסיה של עובדי האוניברסיטה והצדדים התאימו את נושא זכויות העובד בעת סיום עבודתו למציאות.

5. כלל הפירוש המצמצם לא בא במקום כללי הפרשנות הרגילים, אלא בנוסף להם. בטרם מופעל כלל הפירוש המצמצם של סעיף ההצמדה, פועלים כללי הפרשנות הרגילים בדבר פירוש מילולי, פירוש על פי אומד הדעת של הצדדים ומעל הכל, פירוש על פי תכלית ההוראה.

ראו פסק הדין בענין אגד, אגודה שיתופית בע”מ93.

6. משהחליט בית הדין לאמץ הוראה המצמידה תנאים שנקבעו בהסכם עבודה אחד להסכם עבודה אחר, ההצמדה אינה רק ככל שהיא לטובת המוצמד.

ראו פסק הדין בענין אגד, אגודה שיתופית בע”מ94.

7. על הטוען להצמדה רובץ נטל הראיה כי עניינו אכן בא בגדר סעיף ההצמדה.

על הטוען לטיבו ולהיקפו של סעיף ההצמדה להוכיח את טענתו מאחר ועליו רובץ נטל הראיה כי עניינו אכן בא בגדר סעיף ההצמדה.  כך נפסק בפסק הדין בענין עמיחי ליניצקי95.

הטלת נטל הראיה על הטוען להצמדה מחזקת דרך כלל את גרסת מי שטוען שאין מקום להצמדת תנאי עבודה בהסכם פלוני להסכם אחר, וממילא תפורש גם כל הצמדה כזו בצמצום- ראו למשל פסק הדין גדעון דיין96.

8. לעיתים אין מדובר בסעיף הצמדה אלא בסעיף אופציה, המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם המקורי.  סעיפים כאמור יפורשו על פי כללי הפרשנות של ההסכם המקורי,  משום שבמימושם התכנסו הסכמי ההמשך במסגרת  ההסכם המקורי. אין מדובר בהתקשרות בהסכם חדש, כי אם בהסכם המשך, המהווה חלק אינטגרלי מההסכם המקורי.

ראו פסק הדין אורטל שירותי כוח אדם בע”מ97 על יסוד האמור נפסק כי חוזי ההמשך, כמוהם כחוזה המקורי, נכרתו לפני שהתקבל בכנסת התיקון לחוק, ועל-כן תחילתו של התיקון, כפי שנקבע בסעיף 6(ב) הימנו, לפי המועד המוקדם, שנה מיום פרסומו (סוגיית מועד השוואת תנאים של עובדי קבלן לתנאי העבודה החלים על עובדי מדינה).

9.  יתכן וההצמדה לא תהא בין הסכמים אלא באופן של החלת נורמות המקובלות במקום אחד, על עובדים במקום אחר, מכוח עקרון תקנת הציבור או מניעת הפליה.

כך בבג”ץ עמותת קו לעובד ואח'51 נפסק כי ניתן להחיל נורמות התנהגות בארץ על עובדי שטחים המועסקים על ידי מעסיק ישראלי במקום מגוריהם. נקבע כי הצמדה כאמור תעשה משום שיש לעובדים הפלסטינאים המועסקים במובלעת הישראלית בשטחים, זיקה רבה לדין הישראלי ולא נכרת בין הצדדים הסכם עבודה, המספק מענה הולם להבטחת זכויות סוציאליות בסיסיות לעובדי שטחים.

יג. פרשנות פסק דין שבפשרה

1. הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מהותו כפולה: האחת חוזית והשניה משפטית.

אשר להיבט המשפטי – הכלל הוא, כי פסק דין מהווה מעשה בית דין כלפי הצדדים למשפט- ראו  פסק הדין בענין שלי שמעון98.

פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עימו אופי של הסכם ואופי של פסק דין.  אם נפל פגם בהסכם, אין מקום לערעור, אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה – ראו פסק דינו של בית המשפט העליון עמיקם לבנת ואח’99.

2. אשר למהות החוזית של הסכם הפשרה, זו דורשת לעיתים פירוש, וזה יעשה כשם שהדבר נעשה בכל הסכם אחר.

ראו פסק הדין של בית הדין האזורי בת”א אלדד סוכני מכס ותובלה בינלאומיים בע”מ100.

3. כאשר שאלת פרשנות ההסכם מתעוררת במועד בו מבוקש לבטל או לשנות את ההסכם, בית הדין ייאות דרך כלל לקבל ראיות שיש בהן כדי להקים עילה מוצדקת לתביעת ביטול ההסכם או שינויו.

כך, בפסק הדין אבו פאדה סולימן חוסיין101 נפסק כי כאשר נתבע מבקש להוכיח שכוונת הצדדים היתה לאפשר קיזוז סכומים בהסכם פשרה, ואותה כוונה לא באה לידי ביטוי מלא בהסכם, על הנתבע  – בטרם קיזוז – להגיש תביעה חדשה לתיקון הסכם הפשרה או ביטולו, להביא ראיותיו ככל שהיה דרוש ולפעול על פי ההכרעה בתביעה החדשה.

4. מקום שפסיקת בית הדין עניינה בעניינים הדורשים אישור לפי חוק יסודות התקציב, אישור הפשרה על ידי בית הדין לעבודה, אינו מרפא את הפגם.

ראו פסק הדין בענין אמריק יהודה פרידמן102.

יד. מראה מקום

  1. ע”ע 8228-10-19 ‏ שרון לוי  נ’ סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע”מ ואח’, 11.1.21
  2. דב”ע נד/3-3 אבי כהן נ’ החברה המרכזית לתוכנה ואוטומציה בע”מ,30.12.94 ; ע”ע 629/97 משה אליאב ואח’ נ’ קרן מקפת מרכז פנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע”מ, 30.5.02 – נפסק בדעת רב כי תנאי הפנסיה מתגבשים עם הפרישה לפנסיה ולפי התנאים הנוהגים אז
  3. ע”ע 348/99 צים חברת הספנות הישראלית נ’ שמשון שרעבי, 20.11.03
  4. ע”ע 1629-05-19‏ ‏ מועצה דתית בית שמש נ’ שמעון ביטון‏, 4.5.20
  5. ע”ע 1629-05-19‏ לעיל וההפניות שם בה”ש 14 ו- 15
  6. דב”ע נד/3-3 לעיל
  7. ע”ע 1332/00 ניתב בע”מ נ’ אלכס דרור,  6.4.03 – וההפניות שם
  8. ע”ע 242/03 אורגד גינזבורג נ’ סוכנות מכוניות לים התיכון בע”מ, 7.11.04
  9. ע”ע 12315-04-17  רועי פרייבך נ’ ריטליקס בע”מ, 21.10.18
  10. ע”ע 299/03 חנן גרין נ’ מילאון בע”מ, 26.12.05
  11. עע”א 141-10  ג’קי רבח נ’ דן חברה ציבורית לתחבורה בע”מ, 6.12.12; ראו עוד ע”ע 60058-01-13 זלמן שוחט נ’ מע”צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע”מ, 15.12.16
  12. עע”א 141-10 לעיל
  13. ע”ע 1399/02 עזבון המנוח חיים לוטטי ז”ל נ’ דשנים וחומרים כימיים בע”מ, 5.4.06
  14. דב”ע מה/3-17 אוניברסיטת תל אביב נ’ פרופסור תאודור וינשל, פד”ע טז 460
  15. בג”ץ 5105/95 ‏אליהו מודזגברישוילי נ’ התעשייה האווירית לישראל בע”מ ואח’‏, פ”ד נב(1) 459
  16. דב”ע מט/24-4 הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה נ’ המוסדות להשכלה גבוהה, פ”ד כ(1) 268 – סעיף 13 לפסק הדין וההפניות שם
  17. ע”ע 1255/00 אריזות פלסטיות בע”מ נ’ דן וילי, 17.7.03
  18. ע”א 4628/93‏ מדינת ישראל נ’ אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ, פ”ד מט(2) 265 שאושר מאוחר יותר בדנ”א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ’ מדינת ישראל, פ”ד סא(2) 1
  19. ע”ע 9438-07-12‏‏ אל על נתיבי ישראל בע”מ נ’ אברון יורם ו-91 אח’, ‏3.3.15 וההפניות שם לפסיקות בית המשפט העליון: רע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לתביעות בע”מ מגדל חברה לביטוח בע”מ, 26.2.12 (דעת רב); ע”א 8637-10 מתחם נגה יזמות בע”מ נ’ רשות הפיתוח, 28.10.12
  20. ע”ע 9438-07-12‏‏ לעיל, ראו למשל פסק דינו של בית המשפט העליון : ע”א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע”מ נ’ ניר בן שלום , 6.6.13
  21. ע”ע 356/07 י.ב.מ ישראל בע”מ נ’ מנחם פלוק, 26.5.09; ע”ע 35193-05-10 אליעזר אהרוני ואח’ נ’ רשות השידור, 6.12.11 והאסמכתאות שם; ע”ע 259/09 מועצה מקומית ערערה נ’ ג’אלב יונס ואח’, 3.6.10
  22. ע”ע 9438-07-12‏‏ לעיל
  23. דב”ע נז/104-3 הקר מלכה ואח’ נ’ החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום ערד בע”מ, 3.3.98 וההפניות שם
  24.  [1. ע”ע 1255/00 אריזות פלסטיות בע”מ נ’ דן וילי, 17.7.03 – דעת המיעוט של כב’ הש’ רמי כהן וההפניה שם לדברי המלומדת פרופ’ ג. שלו
  25. דב”ע נב/3-147 רבלון (ישראל) בע”מ נ’ יעקב  ברק ואח’, 24.11.92 וההפניות שם
  26. ע”ע 356/07 לעיל
  27. דב”ע נו/3-76 אפרים יעקובוביץ נ’ בזק, החברה הישראלית לתקשרות ואח’, 4.8.96
  28. ע”ע 29196-11-17‏ ‏אינה דוקטור ואח’ נ’ קלינור שירותים לישראל בע”מ, 25.3.19
  29. דב”ע נד/3-101 ‎ ‎יעקב עמנואל‎ ‎נ’ ‏שופרסל בע”מ, פ”ד כח(1) 241
  30.  ע”ע 300212/97 יאיר מוהר ואח’ נ’ עירית תל אביב, 13.5.99
  31.  ע”ע 407/99 הד ליין בע”מ ואח’ נ’ יצחק אלקיים, 13.3.03
  32. ע”ע 1069/00 ישראל פרמון נ’ מדינת ישראל – משרד הבטחון, 19.9.02
  33. דב”ע נו/3-192 משה קורן נ’ הבנק הבינלאומי הראשון, 6.8.97; וע”ע 411/06 קואופרטיב התבור נ’ עקיבא יחזקאל, 14.10.07
  34. ע”ע 76/99 מרדכי אופיר נ’ מועצה מקומית נווה מונוסון, 6.6.02; ראו עוד בעניין החשיבות של התנהגות הצדדים: דב”ע מג/3-85 רשות הנמלים בישראל נ’ יהושע גוניק ואח’, פ”ד יט(1) 21 ; ע”א 554/83 “אתא” חברה לטכסטיל בע”מ נ’ עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז”ל ואח’, 29.1.87
  35. עס”ק 1014/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ אל – אופ תעשיות אלקטרו אופטיקה בע”מ, 6.10.02
  36. ע”ע 229/06 צבי בר שאול נ’ מדינת ישראל, 4.7.07
  37. בג”ץ 8365/09 ידיעות אחרונות בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה, 10.11.09
  38. ע”ע 300269/98 התעשיה האווירית לישראל בע”מ נ’ שמיר אליעזר, 25.1.00; סע (ת”א) 9916-03-11‏ ‏ מיכאל דדון נ’ איריס ראובן, 22.6.14
  39. דב”ע מה/3-17 אוניברסיטת תל אביב נ’ פרופסור תאודור וינשל, פד”ע טז 460; בג”ץ 846/93 יעקב ברק נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 30.5.94
  40. בג”ץ 5105/95 לעיל – וההפניות שם
  41. ע”א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע”מ נ’ ניר בן שלום  (דעת הרוב), 6.6.13
  42. דב”ע נב/3-147 רבלון (ישראל) בע”מ נ. יעקב ברק ואח’,  פד”ע כה  115 – סעיפים 15 ו- 16 לפסק הדין וההפניות שם; ראו עוד : בג”ץ 846/93 יעקב ברק ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פ”ד נא (1) 3
  43. דב”ע נב/0-263 המוסד לביטוח לאומי נ’ ד”ר חיים בהרב,  4.2.93, סעיף 8 לפסק הדין וההפניות שם
  44. ע”ע 218/06 יהודה קרשין נ’ קריכלי אלון בע”מ,  21.12.06 (דעת הרב)
  45. ע”ע 600038/97 מדינת ישראל נ’ ציון חיוני, 14.9.99
  46. ע”ע 9438-07-12‏‏ אל על נתיבי ישראל בע”מ נ’ אברון יורם ו-91 אח’, ‏ 3.3.15, וההפניות שם
  47. דב”ע נז/104-3 הקר מלכה ואח’ נ’ החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום ערד בע”מ, 3.3.98 וההפניות שם – סעיף 16 לחוק החוזים קובע כי: “נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה”. לענין תכלית אובייקטיבית של החוזה, ראו להלן
  48. בג”ץ 846/93 יעקב ברק ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פ”ד נא (1) 3 – סעיף 8 לפסק הדין וההפניות שם; דב”ע נז/4-55 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 8.7.97
  49. דב”ע נג/3-177 דוברת שרם ושות בע”מ ואח’ נ’ גלובס פבלישר עתונות (1983) בע”מ ואח’, 1.4.93
  50. דב”ע נו/3-180  אלי בן עמי – מכון קלאסה נ’ רחל גליצנסקי, פ”ד לא 389
  51. בג”ץ 5666/03 עמותת קו לעובד ואח’ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב ואח’, 10.10.07
  52. ע”ע 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון נ’ משה ברמק, 16.4.07
  53. עס”ק 1006/02 ארגון הסגל האקדמי נ’ אוניברסיטת חיפה, 4.11.02
  54. ע”א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ, מט( 2) 265
  55. ע”א 8427/12 אריה יעקבסון נ’ ניב ויגדור, 22.12.14
  56. ע”ע 300245/97 משה אסולין ו- 96 אח’ נ’ רשות השידור‏, פ”ד לו 689
  57. דב”ע נו/3-143 מדינת ישראל – משרד החינוך נ’ אלינור צוובנר‏, פ”ד לב 446
  58. ע”ע 1273/01 לעיל
  59. דב”ע לה/3-30 מרים זוהר גלבלום נ’ תיאטרון “הבימה”, פד”ע ו 903
  60. ע”א 554/83 “אתא” חברה לטכסטיל בע”מ נ’ עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז”ל ואח’, 29.1.87
  61. עס”ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל ואח’ נ’ איגוד ערים חיפה, 20.11.02; ראו עוד: עס”ק 1027/00 תה”ל בע”מ ואח’ נ’ ההסתדרות הכללית, (טרם פורסם), 10.5.01 – אוזכר בפסקי דין שונים
  62. עב(נצ’) 2595/03  מריה מטרזו נ’ האגודה למען הזקן- מרכז לשירותים לקשיש, 27.5.05 וההפניות שם בין היתר לעס”ק 1027/00 שלעיל
  63. ע”ע 98/06 מדינת ישראל נ’ שלמה אקווה ואח’, 9.3.07
  64. ע”ע 1475/02 אריאל מייזליק נ’ מדינת ישראל – משרד החינוך,6.8.03
  65. ע”ע 8/90 טלי איסקוב ענבר נ’ מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח’, 8.2.11
  66. ע”ע 1273/01 יעקב צבאן ואח’ נ’ המועצה הדתית נתיבות, 10.4.03
  67. ע”ע 1339/02 מאיר נתן ו 120 אח’ נ’ מדינת ישראל, 24.11.03 ; ע”ע 300155/98  ארליך יגאל נ’ הממונה על תשלום הגמלאות, 13.7.03
  68. ע”ע 1417/02 שירותי בריאות כללית נ’ ד”ר שמואל פרידלנד, 20.5.03
  69. ע”ע 1123/02‏ ‏ פנחס אופנר נ’ המרכז הרפואי “שערי צדק”, 10.6.04 ; ראו גם : עב(ת”א)  7490/01‏ ‏ יגאל חן נ’ מועצה איזורית חוף השרון, 4.5.05
  70. בג”ץ 104/87 ד”ר נעמי נבו נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 22.10.90; ראו גם : דנג”ץ 4191/97, 4773/97 אפרים רקנט ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה, 10.12.00; ע”ע 1407/01‏ אורי פידלמן נ’ מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של  העובדים בע”מ, 17.10.04 – שם נדון ביטול תקנה 35 לתקנות מבטחים, הקובעת שיעור גמלת שאירים שונה לאלמן ולאלמנה
  71. ע”ע 1218/02 ‏  Xue Bin‏ואח’ נ’ חברת א. דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע”מ, פ”ד לח 650
  72. דב”ע נג/3-160‎ ‎אל-על נתיבי אוויר לישראל בע”מ‎ ‎נ’ יונתן דנילוביץ, פ”ד כו (1) 339
  73. בג”ץ 726/94, 878 כלל חברה לביטוח בע”מ  נ’ שר האוצר ואח’, 19.10.94
  74. דב”ע נז/4-44 חיפה כימיקלים בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פ”ד ל(1997) 216; ראו עוד בהקשר להתערבות בהוראות הסכם קיבוצי: ע”ע 25794-04-13‏ ‏ דנה פרבר נ’ המוסד לביטוח לאומי, 26.9.17
  75. דב”ע נו/3-71 דורית עירון ואח’ נ’ אל על ניתיבי אויר בע”מ, 14.1.97
  76. ע”ע 1156/04 הוםסנטר (עשה זאת בעצמך) בע”מ נ’ אורית גורן, 20.11.07
  77. בג”ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 27.2.97 ראו  סעיף 24 לפסק הדין וההפניות שם
  78. דב”ע מט/4-24 הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה נ’ המוסדות להשכלה גבוהה, פ”ד כ (1) 268 – סעיף 13 לפסק הדין וההפניה שם
  79. דב”ע 97/4-70  אוניברסיטת תל-אביב נ’ ההסתדרות הכללית החדשה ואח’‏, פ”ד ל(1997) 385
  80. ע”ע 363/07 שרונה ארביב נ’ פואמיקס בע”מ, 26.5.10
  81. ע”ע 1148/01 שלומית יריב נ’ בנק הפועלים, 2.1.03
  82. דב”ע נו/3-260 מרדכי אלפריח נ’ המוסד לביטוח לאומי, פ”ד ל 543
  83. דב”ע מט/4-24 לעיל
  84. ע”ע 300189/97, 300218/97 פנחס יאיר נ’ סולל בונה בע”מ, 29.8.00
  85. דב”ע נה/3-145 מדינת ישראל- משרד השיכון נ’ יעקב בוכריס, פ”ד לו 1 ;  דב”ע נב/3-99 עמי יפרח נ’ “פרזות” חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע”מ , 11.5.92, והשוו לנפסק בבג”ץ 6194/97 שלמה נקש נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 25.10.99
  86. דב”ע נו/3-192 משה קורן נ’ הבנק הבינלאומי הראשון, 6.8.97; ראו עוד: דב”ע נא/3-182 רפי מאירי נ’ מל”מ מערכות בע”מ, פד”ע כד 300; ע”ע 1243/02 משה שיפמן ואח’ נ’ מדינת ישראל, 27.9.04
  87. ע”ע 1424/04 יוסף דוריאל נ’ מדינת ישראל, 22.5.06
  88. דב”ע נה/3-160 זיוה רבני נ’ מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי ואח’, 1.7.96; דב”ע לה/7-4 מועצת פועלי באר שבע נ’ מפעלי ים המלח, פד”ע ז 160; דב”ע מז/3-89 אליהו גוטר נ’ מדינת ישראל, פד”ע יט 200; דב”ע נו/3-209 מפעלי תחנות בע”מ נ’ ישראל יניב ואח’, 5.11.96; עס”ק 1011/02 ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה נ’ “אורנים”-בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית, 5.5.97
  89. ע”ע 115/03 נינו לוי ואח’  נ’ התעשייה האווירית לישראל בע”מ ואח, 21.12.03
  90. ע”ע 1184/02  אליהו חגואל ואח’ נ’ אמקור בע”מ ואח’, 21.8.03
  91. דב”ע נא/3-107 כאביה ז’ק נ’ עמידר בע”מ ואח’, 27.6.91
  92. דב”ע נה /3-214 אברהם רוזנטל נ’ בית מדרש לרבנים באמריקה ואח’‏, פ”ד לב 529
  93. דב”ע נז/4-55 אגד, אגודה שיתופית בע”מ נ’ ההסתדרות הכללית, 8.7.97 ; ראו לענין זה פסק הדין בענין רפי דורון ואח’[1. ע”ע 781/06 רפי דורון ואח’ נ’ רשות שדות התעופה 3.12.07; ע”ע 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע”מ נ’ יעקב פומפן ו-156 אח’, 4.7.12. כן ראו מאמרו של כב’ השופט (בדימוס) ס’ אדלר “הסכמים קיבוציים; מסגרת, תחולה ותיאום”  ספר בר-ניב  (1987) 17
  94. דב”ע נז/4-55 לעיל
  95. דבע נד / 218 – 3‏ ‏ עמיחי ליניצקי נ’ מפעלי אלקטרודות זיקה בע”מ, 27.1.94 ; עוד לענין נטל הראיה ראו : דב”ע נה/3-140 מרכז כנה מאיר לתרבות נוער וספורט בע”מ נ’ יהודית שרף,  8.8.95
  96. דב”ע נד/3-128 גדעון דיין נ’ איחוד סוכנויות ביטוח בע”מ, 21.11.94
  97. עס”ק 1005/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’  אורטל שירותי כוח אדם בע”מ, פ”ד לט 57
  98. דב”ע נא/0-214‎ ‎שמעון שלי‎ ‎נ’ סולל בונה בע”מ, פ”ד כד 351
  99. ע”א 116/82 עמיקם לבנת ואח’ נ’ יצחק טולידאנו ואח’, פ”ד לט 729 כפי שהובא בדב”ע מח/3-144 אשבול מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ  נ’ יורם נורי, פד”ע כ 470
  100. עב (ת”א) 300591/97‏ אלדד סוכני מכס ותובלה בינלאומיים בע”מ נ’ הסתדרות הכללית החדשה, 17.2.02, וההפניות שם בין היתר לדב”ע נא/ 171-3 קרן השתלמות למורים תיכונייים נ. יוסף זיגלמן (לא פורסם)
  101. דב”ע נא/3-26 מועצה מקומית עומר נ’ אבו פאדה סולימאן חוסין, 7.3.91
  102. ע”ע 1445/02 אמריק יהודה פרידמן נ’ עירית מגדל העמק ואח’, 19.12.04
מאמרים קרובים

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996