fbpx
חוק גיל פרישה (פתוח לעיון)

עולם העבודה |

ינואר 25, 2021

למדריך

Close up photo of aged business lady day off make take selfies okey symbol, great job sit office chair wear plaid costume suit jacket

תוכן עניינים

  1. סעיף 1 לחוק – מטרה »
  2. סעיף 2 לחוק – הגדרות »
  3. סעיף 3 לחוק – גיל הפרישה »
  4. סעיף 4 לחוק – גיל פרישת חובה »
  5. סעיף 5 לחוק – גיל הפרישה המוקדמת »
  6. סעיף 6 לחוק – הוראות מעבר »
  7. סעיף  7 לחוק – גיל פרישת חובה – הוראת מעבר »
  8. סעיף 8 לחוק – גיל הפרישה המוקדמת – הוראת מעבר »
  9.  סעיף  9 לחוק – החלטה בדבר גיל הפרישה לאישה שנולדה בשנת 1950 ואילך »
  10.  סעיף 10 לחוק – עדיפות »
  11. סעיף 11 לחוק –  מסירת הודעות על מועד הפרישה של העובדת »
  12. סעיף  12 לחוק –  גיל פרישה שנקבע בהסכם שנכרת לפני יום התחילה »
  13. סעיף  13 לחוק –  סיוע מאוצר המדינה »
  14. סעיף  14 לחוק –  ביצוע »
  15. סעיף  15 – 31 לחוק – תיקונים עקיפים »
  16.  סעיף 32 לחוק – תחילה »
  17. סעיף 33 לחוק – חוק הבטחת הכנסה וחוק הביטוח הלאומי – תחולה »
  18. סעיף 34 –  חוק ביטוח בריאות ממלכתי – הוראה מיוחדת »
  19. מראה מקום »

א. סעיף 1 לחוק – מטרה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • מטרה
  •  1. מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין גיל פרישה מעבודה, ובכלל זה העלאתו באופן מדורג והכל תוך החלת הכללים האמורים הן לענין זכאות להטבה הניתנת למי שהגיע לגיל האמור והן לענין זכאות להטבה הניתנת למי שטרם הגיע לגיל האמור, עד הגיעו לאותו גיל.
  • חוק גיל פרישה נועד להעלות את גיל הפרישה באופן מדורג, תוך קביעת כללים אחידים לעניין גיל הפרישה והחלתם הן לעניין זכאות אדם להטבה במועד הגיעו לגיל הפרישה והן לעניין זכאות להטבה של מי שטרם הגיעו לגיל הפרישה ועד להגיעו לגיל זה.

פסיקה

1. מדברי ההסבר לחוק למדים, כי ההחלטה להעלות את גיל הפרישה קשורה קשר ישיר לגידול המתמשך בתוחלת החיים, ומטרתו של העלאת גיל הפרישה הינה להבטיח שוויון בין כלל תושבי ישראל.

ראו בעניין ליבי ויינברגר1.

2. אחת ממטרות החוק היתה להסדיר את תחום החיסכון הפנסיוני, להקל על קרנות הפנסיה ולהגדיל את תקופות החיסכון לאור הגידול המתמשך בתוחלת החיים.

האמור נפסק בעניין ליבי ויינברגר1.

ב. סעיף 2 לחוק – הגדרות

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • הגדרות
  • 2. בחוק זה –
  • “גמלה” – תגמול או קצבה המשתלמים לאדם, במלואם או בחלקם, כמפורט בפסקה מהפסקאות שלהלן, מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו:
  • (1)   מאוצר המדינה או מקופתו של אחד מאלה:
  • (א)   גוף מתוקצב, גוף נתמך או תאגיד בריאות, כהגדרתם בסעיף 21 בחוק יסודות התקציב, התשמ”ה-1985;
  • (ב)   מוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש”ט-1949, שהממשלה משתתפת בתקציבו, במישרין או בעקיפין;
  • (ג)    גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו, במישרין או בעקיפין, ושהשר קבעו בהודעה ברשומות לענין חוק זה;
  • (2)   על ידי גוף שהתחייבויותיו מבוססות על מנגנון של ערבות הדדית בין הזכאים לגמלה;
  • (3)   לפי התחייבות של מעסיק עקב סיום יחסי עבודה בשל גילו של העובד, גם אם אינם משתלמים על ידי המעסיק;
  • “הסכם” – לרבות הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, צו הרחבה כמשמעותו בחוק האמור, הסדר קיבוצי, ותקנון של קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005;
  • “השר” – שר האוצר.
  1. גמלה, לעניין החוק, הינה תגמול או קצבה המשולמים לאדם מחמת פרישתו מהעבודה בשל גילו, כמפורט להלן:
    1. מאוצר המדינה או מקופתו של גוף מתוקצב, נתמך או תאגיד בריאות כהגדרתם בסעיף 21 בחוק יסודות התקציב או מקופתו של מוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, שהממשלה משתתפת בתקציבו או גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו והשר קבעו בהודעה ברשומות;
    2. גוף שהתחייבויותיו מבוססות על מנגנון של ערבות הדדית בין הזכאים לגמלה;
    3. לפי התחייבות מעסיק עקב סיום יחסי עבודה בשל גילו של העובד, גם אם התשלום אינו משולם על-ידי המעסיק.
  2. הסכם, לעניין החוק, לרבות הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסדר קיבוצי ותקנון של קופת גמל, כהגדרתה בחוק הפיקוח על שישורתים פיננסיים (קופות גמל).

ג. סעיף 3 לחוק – גיל הפרישה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל הפרישה
  • 3. הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר, ובכפוף להוראות פרק ד’ – גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה).
  • על פי החוק, הגיל שבו זכאי אדם לפרוש מעבודה בשל גילו ולקבל גמלה בשל פרישתו, בהתקיים התנאים הקבועים בדין או בהסכם הוא כדלקמן: בגבר  – גיל 67, ובאישה, בכפוף למפורט להלן בפרק ד’ – גיל 62.
  • נכון לינואר 2021 – עומד גיל הפרישה לנשים על 62.

פסיקה

1. מקורה של האבחנה המגדרית בשיעורי קצבת הנכות וקצבת הזקנה בקרן הפנסיה נעוץ בהוראות חוק גיל פרישה, אשר סוגיית שינויו היא בעיה “רב קודקודית” שהסדרתה נכון שתתבצע, במידת האפשר, במגרש החקיקתי בעקבות השיח הציבורי הער בסוגיה, וראוי כי ההתערבות השיפוטית בה תהיה מתונה.

האמור נפסק בעניין אילנה ברימה2. נדחה ערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות בקשה למתן צו הצהרתי, הקובע כי התקנה בתקנון קרן הפנסיה הקובעת את אופן חישוב שיעור קצבת הנכות של עמיתי הקרן היא תקנה מפלה בהיבט המגדרי ולפיכך היא בטלה.

2. יש לדחות עתירה שעניינה הבחנה מגדרית בקרנות הפנסיה החדשות עד ליום 1.1.15 ביחס לגיל הפרישה לצורך הגדרת הזכאות לקצבת נכות במקרה של אובדן כושר עבודה, שכן הרגולטור ביטל בשנת 2015 את ההבחנה המגדרית שהייתה קבועה בהנחיות קודמות והוציא הנחיות שהביאו לביטול תוצאותיה.

האמור נפסק בעניין קיבאן חקנזרי3. נפסק, כי ככל שהיה פגם בהנחיות העבר, הדבר הוא בגדר “מעשה עשוי”, שאין אפשרות לתקנו כיום.  

ד. סעיף 4 לחוק – גיל פרישת חובה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל פרישת חובה
  • 4. הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל פרישת חובה).

על פי החוק, בהגיע אדם, גבר או אישה, לגיל 67 ניתן לחייבו לפרוש מעבודה בשל גילו.

פסיקה

1. קביעת גיל פרישה כפויה, כקבוע בחוק, אינה הפליה פסולה אלא הבחנה עניינית מותרת מחמת גיל .החובה לנהוג בשוויון חלה בכל עניין במסגרת הקבוצה שנקבעה לאותו הענין, ואין מדובר בהפליה אם הזכות נשללה מאדם שאינו נמנה עם הקבוצה.

האמור נפסק בעניין ד”ר בנימין קלנר4.

לעומת זאת, בבג”צ גביש5 נפסק כי פרישה כפויה מחמת גיל פוגעת בזכות לשוויון הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם. יחד עם זאת, בשים לב למהות הפגיעה ועצמתה, ניתן לומר כי פגיעה כזו עולה כדי פגיעה בכבוד האדם. אולם, הפגיעה עומדת בדרישות פסקת ההגבלה.

2. מקום בו העובד מבקש את העסקתו לאחר הגיעו לגיל פרישה, חלה על המעסיק החובה להפעיל שיקול דעת ראוי ופרטני במענה לבקשה זו, אך אין הוא מחוייב להיענות לבקשה. חובה זו של המעסיק נובעת מעקרון תום הלב וחובת ההגינות בשילוב איסור ההפליה מחמת גיל.

האמור נפסק בעניין ליבי ויינברגר1. נפסק, כי המעסיק מחויב מכח חובת תום הלב וההגינות בשילוב איסור ההפליה מחמת גיל להקשיב בנפש חפצה ולשקול בתום לב בקשה עניינית של עובד להמשיך את העסקתו, בהתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות.

3. הוראות חוק גיל פרישה הינן קוגנטיות, ולא ניתן להתנות עליהן, כך שהעובד אינו יכול לקבוע לו את גיל הפרישה, לפי בחירתו.

האמור נפסק בעניין ג’רג’ועי נביל חנא6.

4. עצם הטלת החובה על המעסיק לשקול פרטנית את בקשת העובד להמשיך ולעבוד אחרי גיל פרישה, אין בה כדי לקבוע כי שיקולים אלה אמורים בהכרח לגבור על שיקולים מערכתיים.

האמור נפסק בעניין ליבי ויינברגר1.

5. עובדת שהתפטרה לאחר הגיעה לגיל פרישת חובה, זכאית לפיצויי פיטורים גם אם החלה עבודתה לאחר הגיל בו היא זכאית לפרוש.

האמור נפסק בעניין ג’ון יפה7.

6. עובד הפורש בהגיעו לגיל פרישה וקיים לזכותו הסדר פרישה לא יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.

האמור נפסק בעניין סורינה דינור8.

7. כהונת רב עיר, לאחר גיל פרישה, שנעשתה כדין ובהסכמה, מזכה את העובד בקבלת מענק “שנים עודפות” מכח סעיף 39(ו) לחוק שירות המדינה (גימלאות), בגין השנים בהן עבד מעבר לתקופת השירות המזכה אותו בקצבה בשיעור המירבי.

האמור נפסק בעניין שמעון ביטון9. נוהג זה, כך נפסק, של תשלום המענק לרבני עיר ללא הגבלת גיל, עולה בקנה אחד הן עם העובדה שלשון סעיף 39(ו) לחוק אינה מגבילה בכל אופן שהוא את השנים שבהן יש להתחשב במסגרת המענק, ועם תכלית המענק – מתן פיצוי לעובד עם פרישתו לגמלאות, בגין אותן שנות עבודה שלא הניבו לו קצבה בשל הגעתו לשיעור הקצבה המרבי.

כך נפסק בעניין  יוסף אביאני10, כי כאשר קיימת הסכמה מפורשת להעסקה לאחר גיל פרישה, ראוי כי שנות העסקה אלה תבואנה במנין השנים למענק שנים עודפות. עם זאת, מקום בו המשך העסקה לא היה מכח הסכמה קונקרטית אלא מכח עקרון ההתמדה ובניגוד להנחיית מחוקק, יש קושי בהבאת שנים אלה בחשבון.

8. שינוי תנאי עבודה בעקבות שינוי תפקידו של טייס-קברניט בשל הגיעו לגיל 65, אינו בגדר הפליה פסולה, כל עוד השינוי עומד במבחני הסבירות והמידתיות.

האמור נפסק בעניין מיכאל כץ11.

נפסק, כי כקבוע בהסכם הקיבוצי, החברה מחוייבת להמשיך ולהעסיק את הטייסים שגילם מעל 65, אך נוכח הוראות תקנות הטיס, קיימת מגבלה חוקית להמשיך ולהעסיקם בתפקיד טייס-מפקד לאחר הגיעם לגיל זה. שינוי התפקיד והפתחת השכר בעקבות זאת, אינה מהווה הפליה פסולה מחמת גיל ואין מקום להתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי הקובע הפחתת שכר נוכח שינוי בתפקיד.

ה. סעיף 5 לחוק – גיל הפרישה המוקדמת

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל הפרישה המוקדמת
  • 5. הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לקבל גמלה, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו אף בטרם הגיעו לגיל הפרישה, הוא גיל 60 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל הפרישה המוקדמת), ויחולו לענין זה ההוראות שנקבעו בדין או בהסכם לגבי הפחתת הגמלה בשל הפרישה המוקדמת כאמור, ככל שנקבעו.

על-פי החוק,  גיל 60 לגבר ולאישה הוא הגיל, בהגיעם אליו, הם יהיו זכאים לקבל גמלה, בהתקיים התנאים הקבועים בדין או בהסכם. לעניין זה יחולו ההוראות שנקבעו בדין או בהסכם לגבי הפחתת גמלה בשל פרישה מוקדמת.

פסיקה

1. הסדר הפרישה, שנקבע בפקודת “שקילת הארכת שירות לסוהר בר-פרישה”, לפיו גיל הפרישה אותו ניתן לכפות הוא גיל 57 הינו בגדר הסדר מפלה.

האמור נפסק בבג”ץ לאה זוזול12. נפסק, כי לא נמצא הסבר מניח את הדעת לפער המהותי הקיים בין הסדר זה להסדר הפרישה על כלל עובדי המדינה, ולא נמצאה תשובה מניחה את הדעת מדוע לא יחול לגבי הסוהרים, בדומה לעובדי המדינה, הסדר לפיו הם רשאים להמשיך ולשרת עד לגיל פרישת חובה.

2. אין להתערב בנהלי המשטרה הקובעים כי גיל 57, כגיל שבו ניתן להוציא שוטרים לגמלאות, מהווה נקודת מוצא להליך שעיקרו נוגע לבחינת הסוגייה ולהפעלת שיקול דעת פרטני המתחשב במכלול השיקולים.

האמור נפסק בעניין לייבל13.

ו. סעיף 6 לחוק – הוראות מעבר

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • הוראות מעבר
  • 6. על אף האמור בסעיף 3 –
  • (1)  לגבי גבר שנולד עד חודש אפריל 1942, יהיה גיל הפרישה – הגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א’ בתוספת;
  • (2)  לגבי אישה שנולדה עד חודש אפריל 1947, יהיה גיל הפרישה – הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ב’ בתוספת;
  • (3)  לגבי אישה שנולדה בחודש מרס 1956 ואילך יהיה גיל הפרישה, בכפוף להוראות פרק ד’ – הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ב’ בתוספת.
  • תוספת

  • (סעיפים 6 עד 8)
  • חלק א’
  • גיל הפרישה לגבי גבר שנולד עד חודש אפריל 1942
  • חודש הלידה                                       גיל הזכאות (בשנים)
  • עד מרס 1939                           65
  • אפריל עד אוגוסט 1939              65 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1939 עד אפריל 1940   65 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1940                  66
  • ינואר עד אוגוסט 1941                66 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1941 עד אפריל 1942   66 ו-8 חודשים
  • מיום 1.1.2012
  • תיקון מס’ 3
  • ס”ח תשע”ב מס’ 2328 מיום 29.12.2011 עמ’ 92 (ה”ח 416)
  • חלק א’
  • גיל הפרישה לגבי גבר שנולד עד חודש אפריל 1942
  • גיל פרישה חובה לגבי גבר ואישה שנולדו עד חודש אפריל 1942
  • חלק ב’
  • גיל הפרישה לגבי אישה
  • חודש הלידה                                       גיל הזכאות (בשנים)
  • עד מרס 1944                           60
  • אפריל עד אוגוסט 1944              60 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1944 עד אפריל 1945   60 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1945                  61
  • ינואר עד אוגוסט 1946                61 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1946 עד אפריל 1947   61 ו-8 חודשים
  • מאי 1947 עד פברואר 1956        62
  • מרס 1956 עד אוקטובר 1956      62 ו-4 חודשים
  • נובמבר 1956 עד יוני 1957         62 ו-8 חודשים
  • יולי 1957 עד פברואר 1958         63
  • מרס 1958 עד אוקטובר 1958      63 ו-4 חודשים
  • נובמבר 1958 עד יוני 1959         63 ו-8 חודשים
  • יולי 1959 ואילך                        64
  • מיום 1.1.2012
  • תיקון מס’ 3
  • ס”ח תשע”ב מס’ 2328 מיום 29.12.2011 עמ’ 92 (ה”ח 416)
  • מאי 1947 עד דצמבר 1949 עד דצמבר 1954 62
  • ינואר עד אוגוסט 1950 62 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1950 עד אפריל 1951 62 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1951 63
  • ינואר עד אוגוסט 1952 63 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1952 עד אפריל 1953 63 ו-8 חודשים
  • מאי 1953 ואילך 64
  • ינואר עד אוגוסט 1955 62 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1955 עד אפריל 1956 62 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1956 63
  • ינואר עד אוגוסט 1957 63 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1957 עד אפריל 1958 63 ו-8 חודשים
  • מאי 1958 ואילך 64
  • מיום 1.1.2017
  • תיקון מס’ 5
  • ס”ח תשע”ז מס’ 2592 מיום 29.12.2016 עמ’ 303 (ה”ח 1083)
  • מאי 1947 עד דצמבר 1954 עד יולי 1955 62
  • ינואר עד אוגוסט 1955 62 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1955 עד אפריל 1956 62 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1956 63
  • ינואר עד אוגוסט 1957 63 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1957 עד אפריל 1958 63 ו-8 חודשים
  • מאי 1958 ואילך 64
  • אוגוסט 1955 עד מרס 1956 62 ו-4 חודשים
  • אפריל 1956 עד נובמבר 1956 62 ו-8 חודשים
  • דצמבר 1956 עד יולי 1957 63
  • אוגוסט 1957 עד מרס 1958 63 ו-4 חודשים
  • אפריל 1958 עד נובמבר 1958 63 ו-8 חודשים
  • דצמבר 1958 ואילך 64
  • מיום 3.8.2017
  • תיקון מס’ 6
  • ס”ח תשע”ז מס’ 2652 מיום 3.8.2017 עמ’ 1053 (ה”ח 721)
  • מאי 1947 עד יולי 1955 62
  • ינואר עד אוגוסט 1955 62 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1955 עד אפריל 1956 62 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1956 63
  • אוגוסט 1955 עד מרס 1956 62 ו-4 חודשים
  • אפריל 1956 עד נובמבר 1956 62 ו-8 חודשים
  • דצמבר 1956 עד יולי 1957 63
  • אוגוסט 1957 עד מרס 1958 63 ו-4 חודשים
  • אפריל 1958 עד נובמבר 1958 63 ו-8 חודשים
  • דצמבר 1958 ואילך 64
  • מאי 1947 עד פברואר 1956 62
  • מרס 1956 עד אוקטובר 1956 62 ו-4 חודשים
  • נובמבר 1956 עד יוני 1957 62 ו-8 חודשים
  • יולי 1957 עד פברואר 1958 63
  • מרס 1958 עד אוקטובר 1958 63 ו-4 חודשים
  • נובמבר 1958 עד יוני 1959 63 ו-8 חודשים
  • יולי 1959 ואילך 64

ז. סעיף 7 לחוק – גיל פרישת חובה – הוראת מעבר

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל פרישת חובה – הוראת מעבר
  • 7. על אף האמור בסעיף 4, לגבי עובד או עובדת שנולדו עד חודש אפריל 1942 יהיה גיל פרישת חובה – הגיל הקבוע לגביהם, בהתאם לחודש לידתם, בחלק א’ בתוספת.
  •  תוספת
  • חלק א’
  • חודש הלידה                                       גיל הזכאות (בשנים)
  • עד מרס 1939                           65
  • אפריל עד אוגוסט 1939              65 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1939 עד אפריל 1940   65 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1940                  66
  • ינואר עד אוגוסט 1941                66 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1941 עד אפריל 1942   66 ו-8 חודשים.

ח. סעיף 8 לחוק – גיל הפרישה המוקדמת – הוראת מעבר

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל הפרישה המוקדמת – הוראת מעבר
    8. על אף האמור בסעיף 5, לגבי אישה שנולדה עד חודש אפריל 1955, יהיה גיל הפרישה המוקדמת – הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ג’ בתוספת.
    חלק ג’
    גיל הפרישה המוקדמת לגבי אישה שנולדה עד חודש אפריל 1955
    חודש הלידה                                       גיל הזכאות (בשנים)
  • עד אפריל 1947                        56 ו-8 חודשים
  • מאי 1947 עד דצמבר 1949         57
  • ינואר עד אוגוסט 1950                57 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1950 עד אפריל 1951   57 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1951                  58
  • ינואר עד אוגוסט 1952                58 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1952 עד אפריל 1953   58 ו-8 חודשים
  • מאי עד דצמבר 1953                  59
  • ינואר עד אוגוסט 1954                59 ו-4 חודשים
  • ספטמבר 1954 עד אפריל 1955   59 ו-8 חודשים

ט. סעיף 9 לחוק – החלטה בדבר גיל הפרישה לאישה שנולדה בשנת 1950 ואילך

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • החלטה בדבר גיל הפרישה לאישה שנולדה בשנת 1950 ואילך

  •  9. (א)  (1)   השר יקים ועדה ציבורית לבחינת גיל הפרישה לאישה שנולדה בשנת 1955 ואילך (בפרק זה – הועדה הציבורית); בין חברי הועדה הציבורית יהיו נציגי המעסיקים, העובדים והממשלה;
  • (2)   הועדה הציבורית תגיש את המלצותיה לשר לא יאוחר מיום כ”ד בסיוון התשע”ו (30 ביוני 2016); השר יניח את המלצות הועדה הציבורית על שולחן הכנסת.
  • (ב)  השר יביא לאישור ועדת הכספים של הכנסת, לא יאוחר מיום כ”ו בחשוון התשע”ח (15 בנובמבר 2017), את המלצותיו לענין גיל הפרישה לאישה שנולדה כאמור בסעיף קטן (א)(1); ההמלצות ייקבעו בהתחשב בהמלצות הועדה הציבורית, ויכול שיכללו שינוי בגיל הפרישה לאישה, בתנאים שייקבעו.
  • (ג)   ועדת הכספים של הכנסת תיתן החלטתה בענין המלצות השר עד ליום ל’ בשבט התשע”ח (15 בפברואר 2018).
  • (ד)  ניתן אישור ועדת הכספים של הכנסת כאמור בסעיף קטן (ג), וההמלצות שאושרו מחייבות את שינוי חלק ב’ בתוספת, ישנה השר, בצו, את חלק ב’ האמור בהתאם להמלצות שאושרו.
  • (ה)  הביא השר לאישור ועדת הכספים של הכנסת את המלצותיו כאמור בסעיף קטן (ב) ולא החליטה ועדת הכספים של הכנסת כאמור בסעיף קטן (ג), יהיה גיל הפרישה לאישה שנולדה כאמור בסעיף קטן (א)(1), על אף האמור בסעיף 3, הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ב’ בתוספת; לא הביא השר את המלצותיו לוועדת הכספים של הכנסת ולא החליטה ועדת הכספים של הכנסת אחרת – יהיה גיל הפרישה לאישה 62.
  • הערה – בספטמבר 2016 הוגשה המלצת הוועדה הציבורית להעלאת גיל הפרישה באופן הדרגתי ל – 64. הנושא טרם הוכרע על-ידי וועדת הכספים ולפיכך, נכון לינואר 2021, עומד גיל הפרישה לאישה על 62.

 י. סעיף 10 לחוק – עדיפות

חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • עדיפות
  • 10. (א)  הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל הסכם.
  • (ב)  על אף הוראות סעיף קטן (א), ניתן בהסכם –
  • (1)   לקבוע כי הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו יהיה גבוה מגיל פרישת חובה;
  • (2)   לקבוע כי הגיל שבהגיעו אליו זכאי עובד לקבל גמלה מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו אף בטרם הגיע לגיל הפרישה, יהיה נמוך מגיל הפרישה המוקדמת, ובלבד שהמעסיק יישא בעלות הנובעת מכך, במלואה; השר רשאי לאשר לגוף שאינו המעסיק לשאת בעלות כאמור בפסקה זו, כולה או חלקה, במקום המעסיק; הודעה על אישור כאמור תפורסם ברשומות.
  • (ג)   הוראות חוק זה יחולו אלא אם כן נקבע אחרת בחוק אחר.
  1. 1. על פי החוק, הוראותיו גוברות על האמור בכל הסכם. יחד עם זאת, ניתן לקבוע בהסכם כדלקמן:
    1. גיל גבוה מגיל פרישת חובה כגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו;
    2. גיל נמוך מגיל פרישה מוקדמת לצורך קבלת גמלה מחמת פרישה מעבודה בשל גיל.
  2. השר רשאי לאשר לגוף שאינו המעסיק לשאת בעלות, כולה או חלקה, במקום המעסיק.הוראות החוק יחולו אלא אם נקבע אחרת בחקיקה אחרת.

פסיקה

1. חובת הפרישה בגיל 67 אינה הכרח המציאות וקיימת גם אפשרות להמשך קשר העבודה לאחר מכן. כך, לדוגמא, הוראת סעיף 10 מאפשרת לקבוע בהסכם קיבוצי גיל פרישה גבוה מ – 67.

האמור נפסק בעניין ליבי ויינברגר1.

2. מקום בו הסכם קיבוצי, שנחתם טרם חקיקת החוק גיל הפרישה נמוך יותר מגיל הפרישה שבחוק, יש לפרשו בהתאם לאומד דעת הצדדים ולתכליתם של ההסכמים. כך, מקום בו תכלית ההסכם היתה לקיימו עד לגיל הפרישה החוקי – הרי שיש להתאימו לגיל הפרישה שבחוק.

האמור נפסק בעניין ידיעות אחרונות14. נפסק, כי מאומד דעת הצדדים, תוך שימוש מבחני סבירות, עולה כי כוונת הצדדים היתה ליתן לעובדים בטחון תעסוקתי עד לפרישתם של העובדים.

לעומת זאת, בעניין  יורם אברון15, נפסק לעניין תכנית פרישה מוקדמת מרצון המזכה בפנסיה מוקדמת עד ל”גיל 65″. כי אין בהעלאת גיל הפרישה במסגרת החוק כדי לשנות את הגיל הכרונולוגי אשר נקבע בהסכמי פרישה, שקדמו לחוק. כך, נפסק, כי מהפירוש המילולי ומתכלית הסכמי הפרישה לערוך התייעלות כלכלית עולה כי תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם היתה להבטיח את הכנסת המשיבים עד לגיל 65.

יא. סעיף 11 לחוק –  מסירת הודעות על מועד הפרישה של העובדת

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • מסירת הודעות על מועד הפרישה של העובדת
  • 11. (א)  שר התעשיה המסחר והתעסוקה רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע הוראות לענין עובדת בדבר –
  • (1)   מסירת הודעות מאת המעסיק ומאת העובדת לגבי מועד פרישת העובדת מעבודתה;
  • (2)   תוצאות אי מסירת הודעות כאמור בפסקה (1), או מסירתן באיחור, לרבות דחיית מועד תשלום סכומים המגיעים לעובדת מכוח כל דין או הסכם עקב פרישתה מהעבודה, ובלבד שדחיה כאמור לא תעלה על התקופה שנקבעה לפי סעיף קטן זה למתן הודעה מאת העובדת; נקבעו הוראות לפי פסקה זו, יבואו הוראות אלה במקום כל תרופה העומדת למעסיק כלפי העובדת בשל אי מסירת הודעה לגבי מועד פרישתה מהעבודה או מסירתה באיחור.
  • (ב)  כל עוד לא נקבעו תקנות לפי הוראות סעיף קטן (א), יעמדו בתוקפן התקנות שנקבעו לפי סעיף 3 בחוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, התשמ”ז-1987, כנוסחן ערב תחילתו של חוק זה, בשינויים המחויבים.
  • תקנות גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד (מסירת הודעות), תשמ”ז-1987

  • בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לחוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד (מסירת הודעות), תשמ”ז-1987 (להלן – החוק), ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
  • תקופת הודעה
  • 1. (א)  עובדת שבכוונתה לפרוש מעבודתה בגיל הפרישה שנקבע לגביה בהסכם קיבוצי, או לאחריו בהתאם לזכותה לפי סעיף 2 לחוק, תמסור למעבידה הודעה על כך בכתב תשעים ימים לפחות לפני מועד פרישתה כאמור (להלן – תקופת ההודעה).
  • (ב)  עובדת שפרשה מעבודתה כאמור בתקנת משנה (א) בלא שמסרה למעבידה הודעה כאמור, או שמסרה הודעה כאמור באיחור, רשאי מעבידה לדחות את מועד תשלומו של כל סכום המגיע לעובדת כפיצויי פיטורים, לתקופה השווה לתקופת ההודעה או ליתרת תקופת ההודעה, לפי הענין.
  • (ג)   הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על עובדת שבכוונתה לפרוש מעבודתה בגיל הפרישה שנקבע לגבי עובד בהסכם הקיבוצי החל עליה.
  • (ד)  הוראות תקנת משנה (ב) לא יחולו על עובדת שפרשה מעבודתה בגיל הפרישה שנקבע לגביה בהסכם הקיבוצי.
  • הוראת מעבר
  • 2. הוראות תקנה 1 לא יחולו על עובדת שפרשה מעבודתה בגיל הפרישה שנקבע לגביה בהסכם קיבוצי תוך תשעים ימים מיום תחילתן של תקנות אלה.
  • מהוראות החוק והתקנות עולה כי עובדת שברצונה לפרוש מעבודתה בגיל הפרישה  או לאחריו תמסור על כך הודעה בכתב לפחות 90 ימים לפני מועד הפרישה. מקום בו העובדת לא מסרה הודעה כאמור או שמסרה את ההודעה באיחור, רשאי המעסיק לדחות את מועד תשלום הסכומים להם היא זכאית כפיצויי פיטורים בתקופה השווה לתקופת ההודעה או ליתרתה, לפי העניין.
  • האמור לא יחול מקום בו העובדת שבכוונתה לפרוש בגיל הפרישה הקבוע לגבי עובד.

יב. סעיף  12 לחוק –  גיל פרישה שנקבע בהסכם שנכרת לפני יום התחילה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • גיל פרישה שנקבע בהסכם שנכרת לפני יום התחילה
    12. על אף הוראות סעיפים 3, 6(2) ו-(3) ו-9, אישה שנקבע לגביה, בהסכם שנכרת לפני יום תחילתו של חוק זה, גיל פרישה הגבוה מגיל הפרישה הקבוע לגביה לפי הוראת חוק זה, יהיה גיל הפרישה לגביה, לענין זכאותה לפרוש מעבודתה ולקבל גמלה ממעסיקה, ולענין זה בלבד – הגיל שנקבע בהסכם כאמור.

על פי החוק, מקום בו נקבע לגבי אישה, בהסכם שנקבע לפני תחילת תוקפו של החוק, גיל פרישה הקבוע מזה הקבוע בחוק, יהיה גיל הפרישה לגביה לעניין זכאותה לפרוש ולקבל גמלה ממעסיקה בלבד – הגיל שנקבע בהסכם.

יג. סעיף 13 לחוק –  סיוע מאוצר המדינה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • סיוע מאוצר המדינה
  • 13. השר יקבע, בצו, סכומים שיינתנו כסיוע מאוצר המדינה, לפי אמות מידה שיקבע באותו צו, לפתרון קשיים כספיים ממשיים הנובעים מהעלאת גיל הפרישה לפי הוראת חוק זה.

יד. סעיף 14 לחוק –  ביצוע

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • ביצוע
  • 14. השר ממונה על ביצועו של חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

טו. סעיף  15 – 31 לחוק – תיקונים עקיפים

טז. סעיף 32 לחוק – תחילה

יז. סעיף 33 לחוק – חוק הבטחת הכנסה וחוק הביטוח הלאומי – תחולה

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • חוק הבטחת הכנסה וחוק הביטוח הלאומי – תחולה
  •  33. (א)  הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ”א-1980, כנוסחן בסעיף 22 בחוק זה, והוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה-1995 (בסעיף זה – חוק הביטוח הלאומי), למעט הוראות סעיפים 158, 160 ו-166 שבו, כנוסחן בסעיף 29 בחוק זה, יחולו על גמלאות ודמי ביטוח המשתלמים בעד יום התחילה ואילך, ואולם סעיף 240(א) בחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסעיף 29(12) בחוק זה, לא יחול על אישה שנעשתה תושבת ישראל לראשונה לאחר יום י”א בכסלו התשי”ד (18 בנובמבר 1953) וביום י”ד בניסן התשכ”ה (16 באפריל 1965) כבר מלאו לה 60 שנים.
  • (ב)  הוראות סעיפים 158, 160 ו-166 בחוק הביטוח הלאומי, כנוסחן בסעיף 29(3) עד (5) בחוק זה, יחולו על מי שהתאריך הקובע, כהגדרתו בסעיף 158 בחוק האמור, חל לגביו ביום התחילה או לאחריו; ואולם מי שפסקה זכותו לדמי אבטלה רק מחמת הגיעו לגיל 65, וטרם הגיע לגיל הפרישה הקבוע לגביו, יחולו לגביו הוראות הסעיפים האמורים כנוסחם בחוק זה, עד הגיעו לגיל הפרישה הקבוע לגביו.

יח. סעיף 34 –  חוק ביטוח בריאות ממלכתי – הוראה מיוחדת

  • חוק גיל פרישה, תשס”ד-2004

  • חוק ביטוח בריאות ממלכתי – הוראה מיוחדת
  • 34. הנחות ופטורים שהיו קבועים ערב תחילתו של חוק זה לפי פסקאות משנה (2) ו-(3) של סעיף 8(א1)(2)(ג) בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד-1994, כנוסחו ערב יום התחילה, יחולו החל ביום התחילה רק על מי שהגיע לגיל פרישת חובה או לגיל הפרישה, לפי הענין.

יט. מראה מקום

  1. עעא (ארצי) 209-10 ליבי וינברגר נ’ אוניברסיטת בר אילן, 6.12.2012
  2. עע (ארצי) 16430-09-19‏ ‏ אילנה ברימה נ’ מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע”מ, 14.5.2020
  3. בגץ 227/18‏ קיבאן חקנזרי נ’ הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, 26.3.2019
  4. עע (ארצי) 107/05‏‏ ד”ר בנימין קלנר נ’ נציב שירות המדינה, 27.2.2006; כן ראו: עע (ארצי) 14705-09-10  יוסף מוצפי נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, 16.5.2012; עב (ת”א) 6286/06 ‏ ‏ שמואל מתתיה נ’ א. פיינט-לי בע”מ, 17.12.2009; עב (ת”א) 912492/99  אורה מאור נ’ האוניברסיטה הפתוחה, 27.6.2000
  5. בגץ 9134/12 ‏ ‏ פרופ’ משה גביש נ’ הכנסת, 18.11.2014
  6. בשא (י-ם) 17306/04  נביל חנא ג’רג’ועי נ’ מוסד דאר אלטפל אלערבי, 1.12.2005
  7. סעש (י-ם) 4450-01-12‏ ‏ ג’ון יפה נ’ רז מטמון קשרי לקוחות בע”מ, 30.12.2014
  8. סעש (י-ם) 65013-03-16‏ ‏ סורינה דינור נ’ האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים‏, 16.9.2019
  9. עע (ארצי) 1629-05-19‏ ‏ מועצה דתית בית שמש נ’ שמעון ביטון, 4.5.2020
  10. עע (ארצי) 48392-01-18‏ מדינת ישראל נ’ יוסף אביאני‏, 15.4.2019
  11. עע (ארצי) 43426-08-14‏ ‏ מיכאל כץ נ’ אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ, 14.1.2018; כן ראו: עסק (ארצי) 51858-07-15‏ ‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ, 9.11.2016  שם נפסק כי קיימת “לקונה” במערך ההסכמות הקיבוציות בהתייחס לדרך העסקתם של טייסים וותיקים לאחר גיל 65, בנוגע לתקופה שממנה לא ניתן עוד להעסיקם כקצינים ראשונים. נקבע כי על הצדדים לנהל משא-ומתן קיבוצי בעניין, וכל עוד לא מושגת הסכמה קיבוצית, המשיבה מחויבת כלפי כל אחד מהטייסים הוותיקים למציאת פתרון ההולם את מצבו הקונקרטי
  12. בגץ 1268/09 ‏ ‏ לאה זוזל נ’ נציב שירות בתי הסוהר, פ”ד סה(3) 688, 27.8.2012
  13. בגץ 10022/08 ‏ ‏סנ”צ מונל לייבה נ’ המפקח הכללי של משטרת ישראל, 12.3.2009; כן ראו: בגץ  7362/07 ‏ ‏ סנ”צ רון קציר נ’ המפקח הכללי של משטרת ישראל, 26.3.2008
  14. עסק (ארצי) 54/09 ידיעות אחרונות בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, איגוד עובדי הדפוס, 2.7.2009; עתירה לבג”ץ נדחתה בבגץ 8365/09   ידיעות אחרונות בע”מ נ’ בית דין הארצי לעבודה, 10.11.2009
  15. עע (ארצי) 9438-07-12‏ ‏ אל על נתיבי ישראל בע”מ נ’ אברון יורם ו-91 אח’‏, 3.3.2015

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996