תוכן עניינים

1. סעיף 1 לחוק – שם קצר »
2. סעיף 2 לחוק – פירוש »
3. סעיף 3 לחוק – הודעת תאונות »
4. סעיף 4 – סמכות להרחיב את ההוראות בדבר הודעת תאונות על מקרים מסוכנים »
5. סעיף 5 לחוק – מסירת הודעה על מחלות משלח יד »
6. סעיף 6 לחוק – שפיטה בבית דין צבאי או באופן דחוף »
7. סעיף 7 לחוק – סמכותו של מנהל להורות חקירה פורמלית של תאונות ומקרי מחלות  משלח יד »
8. סעיף 8 לחוק – עונשים »
9. סעיף 9 לחוק – כוחו של שר העבודה להתקין תקנות »
10. סעיף 9א לחוק – שינוי התוספות »
11. סעיף 10 לחוק – הטלת הפקודה על הממשלה »
12. סעיף 11 לחוק – ביצוע הפקודה »
13. תוספות »
14. תקנות מחלות מקצוע »
15. מראה מקום »

א. סעיף 1 לחוק – שם קצר

• פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

• שם קצר
• פקודה זו תיקרא פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

ב. סעיף 2 לחוק – פירוש

• פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

• פירוש
• 2. בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם, אלא אם יחייב נוסח הכתוב פירוש אחר: –
•           "מפקח" פירושו כל מפקח שנתמנה ע"י שר העבודה לפי סעיף 4 לפקודת מחלקת העבודה, 1943;
•           "מחלת משלח-יד" פירושה מחלה הנזכרת בתוספת השלישית או כל מחלה אחרת שעליה הוטלו הוראות סעיף 5 בתקנות שהותקנו לפי פקודה זו;
•           "מנהל" פירושו מנהל משרד העבודה;
•           "מעסיק" כולל כל חבר בני-אדם, מאוגד או בלתי מאוגד, ונציגו האישי החוקי של מעסיק שמת, ומקום ששירותי עובד הושאלו או הושכרו באופן זמני לאדם אחר ע"י האדם שאתו התקשר העובד בחוזה של שירות או חניכות, ייראה המעסיק הראשון, לצרכי פקודה זו, כאילו הוא ממשיך להיות מעסיקו של העובד, בשעה שהוא עובד למען אותו אדם אחר. לגבי אדם, שהוא חבר באגודה שיתופית ועוסק בעבודה המבוצעת ע"י אותה אגודה שיתופית, תיראה לצרכי פקודה זו, האגודה השיתופית כאילו היא המעסיק, אף אם אותו אדם מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית;
•           "מקרה מסוכן" פירושו כל מקרה ממין מקרים שעליהם הורחבו הוראות סעיף 3 בתקנות שהותקנו לפי פקודה זו;
•           "עובד" פירושו כל אדם שהתקשר עם מעסיק בחוזה של שירות או חניכות או העובד לפי חוזה זה, בין בעבודת-כפיים ובין בעבודת פקידות או באופן אחר, ובין שהחוזה הוא מפורש ובין שהוא משתמע, בין שהוא בעל-פה ובין שהוא בכתב; וכולל אדם, שהוא חבר באגודה שיתופית רשומה ועוסק בעבודה המבוצעת ע"י אותה אגודה שיתופית, אף אם אותו אדם מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית, אולם המונח אינו כולל–
• (א)   עובד-חוץ;
• (ב)   אדם שטיב עבודתו ארעי, והוא מועסק שלא לצרכי מלאכתו או עסקו של המעסיק, או
• (ג)    משרת-בית, העובד בבית פרטי.
• "עובד-חוץ" פירושו אדם שלו נמסרים מצרכים או חמרים לשם עיבודם, ניקויים, רחיצתם, שינויים, קישוטם, גמר מלאכתם או תיקונם, או לשם התאמתם למכירה בביתו הוא או במקום אחר שלא בפיקוחו או הנהלתו של האדם שמסר את החמרים או המצרכים.

הערות

פקודת מחלקת העבודה הוחלפה בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954.

שר העבודה והרווחה נטל לעצמו את סמכויותיו של מנהל מחלקת העבודה (י"פ 132, התשי"א, 448).

פסיקה

1. עוד בטרם הסדיר המחוקק הישראלי הסדר מקיף בכל הנוגע ל"חניכות", התייחס המחוקק הארץ-ישראלי ל"חניך" כאל "עובד" או, ליתר דיוק, לא הבחין, לעניין הגדרת "עובד", בין "חוזה של שירות" ובין "חוזה שוליות".

האמור נפסק בעניין יגאל הלפרין¹.

2. לעניין הגדרת "עובד" – החוק חל אף על נערים בגיל שאסור להעסיקם מכח חוק עבודת נוער.

האמור נפסק בעניין מרקדו בע"מ².

טו. מראה מקום

1. דיון לב/43-3 (ארצי)  יגאל הלפרין נ' הסתדרות מדיצינית "הדסה", פ"ד ד(1) 281↩
2. ע"פ (ת"א) 92/57 מדינת ישראל נ' מרקדו בע"מ, פ"מ 103, ראו גולדברג-פינברג, דיני עבודה שער 11, פרק 34, עמ' 4↩