א. תביעה שכנגד 

1. רשות הנתבע להגשת תביעה שכנגד מעוגנת בתקנה 34 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 

• תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 

• רשות הנתבע לקיזוז ולתביעה שכנגד

• 34. נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין אם הן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של קיזוז או תביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית הדין יוכל ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד, ובלבד שהעילה לתובענה שכנגד היא בתחום סמכותו של בית הדין.

2. תביעה שכנגד עומדת בפני עצמה ותובע שהוגשה נגדו תביעה שכנגד, רשאי להגיש כתב תשובה שהוא בגדר כתב הגנה.

וזו לשון תקנה 35 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991:

• תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991

• תשובה לתביעה שכנגד
• 35. תובע שהוגשה נגדו תביעה שכנגד, רשאי להגיש כתב תשובה; על כתב תשובה לתביעה שכנגד יחולו ההוראות החלות על כתב הגנה.
•  

3. ככלל תביעה שכנגד מתבררת "ביחד עם התביעה" שהגיש התובע נגד הנתבע. המכנה המשותף שבין תובענה ותביעה שכנגד הוא זהות בעל הדין, והדין המשותף בשני ההליכים נועד למנוע ריבוי הליכים בין בעלי הדין.

האמור נקבע בפסק הדין בענין אורי ארמוני¹

4. אין זה מן ההכרח שהתביעה והתביעה שכנגד יהיו נוגעות לאותו ענין או יהיו תולדה מאותה העסקה.

ראו פסק הדין בענין חיים עמר². 

5. תביעה שכנגד עומדות כאמור בפני עצמה, אך מתבררת יחד עם התביעה העיקרית. עם זאת רשאי בית הדין להפריד בין התביעה שכנגד לתובענה העיקרית ואף למחקה.

• תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב- 1991
• בקשה למחוק או להפריד דיון בתביעה שכנגד
• 6. העלה נתבע תביעה שכנגד, רשאי בית הדין, על פי בקשת תובע או ללא בקשה כזאת, להורות על מחיקת התביעה שכנגד או להורות על הפרדת הדיון, אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד יחד עם התביעה המקורית אלא בדרך של תובענה נפרדת.

6. פעולה על-פי תקנה  36 לתקנות תינקט כאשר צירופה של התביעה שכנגד אל התובענה העיקרית עלול להשהות או לסבך את הדיון.

ראו פסק הדין בענין חיים עמר³. 

7. מן הראוי שתינתן החלטה מפורשת בענין הפרדת הדיון. אך גם ללא שהדברים נאמרו במפורש, שעה שברור מההחלטה שבהפרדת דיון מדובר, לא יפגע הדבר בתקפות ההחלטה ובדיון הנפרד בסוגיות השונות.

 ראו פסק הדין בענין חיים עמר⁴.

מראה מקום

1. דב"ע נז/3-58 מדינת ישראל נ' אורי ארמוני, 27.2.97 – ראו סעיף 11 לפסק הדין וההפניה שם↩
2. דב"ע נה/3-79 חיים עמר‎ ‎נ' רמות שפירא, מרכז חינוכי, פ"ד כח(1) 054 ; ראו עוד :דב"ע נז/3-79 לעיל↩
3. דב"ע נה/3-79 חיים עמר‎ ‎נ' רמות שפירא, מרכז חינוכי, פ"ד כח(1) 054 – עמ' 60 לפסק הדין וההפניה שם ראו עוד : דב"ע נז/3-58 שלעיל↩
4. דב"ע נה/3-79 לעיל↩