fbpx
חוזה בלתי חוקי או חוזה למראית עין

עולם העבודה |

מאי 6, 2021

למדריך

תוכן עניחנים

  1. הגדרת חוזה בלתי חוקי »
  2. תוצאתו של חוזה בלתי חוקי »
  3. העלאת טענה של אי חוקיות ביוזמת בית הדין »
  4. חוזה המנוגד לתקנת הציבור »
  5. חוזה למראית עין – הגדרתו ותוצאתו »
  6. מראה מקום »

א. הגדרת חוזה בלתי חוקי

חוזה בלתי חוקי, כריתתו תוכנו או מטרתו מנוגדים לחוק, כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973.

1. סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי).

בפסק הדין בענין אלי בן עמי מכון קלאסה1 נפסק כי חוזה לביצוע עבודה הכרוכה בשידול לזנות ייחשב כחוזה בלתי חוקי. עם זאת, נפסק באותו פסק דין כי כאשר על בית-הדין לבחור בין שתי גרסאות, שלפי אחת מהן עסקו בעלי-הדין בעיסוק הנוגד את החוק ולפי הגרסה האחרת עסק אחד מבעלי-הדין בעבודה חוקית, ואין ראיה חותכת לאיזו גרסה להאמין, יש לבחור את הגרסה המצביעה על עבודה שאין בה הפרת החוק.

בפסק הדין אלי בן עמי ואח’2  נפסק כי חוזה בין סרסור לבין נערת ליווי לשם העסקתה בזנות הוא חוזה פסול העומד בניגוד להוראות החוק הפלילי בעניין סרסרות. כן נפסק כי העסקתה של קורבן הסחר עומד אף בניגוד לשורת ההוראות בחוק העונשין שעניינן איסור הסחר בבני אדם. אשר לאכיפה של חוזה כאמור כלפי הצד התמים, ראו להלן.

בפסק הדין בענין אולמי חן בע”מ3 נפסק כי חוזה שמטרתו כשרה ושהצדדים קבעו בו שכר עבודה נמוך מזה שישולם בפועל, אין בו כדי להשתיק עובד בבואו לתבוע מהמעסיק את השכר האמיתי שהוסכם עליו. גם אם נאמר שהחוזה נגוע באי-חוקיות, גם אז נותרת העובדה, שהשכר הנתבע הוא בבחינת שכר ראוי שהוכח, עבור עבודה שבוצעה.

2. המגמה היא למנוע כריתת חוזים פסולים תום כדי שמירה על חופש החוזים ועל איזון האינטרסים של הצדדים.

האמור נפסק בפסק הדין בענין ד”ר מיכל שרף ואח’4. משכך, לא כל מעשה בלתי חוקי של הצדדים לחוזה העבודה או של מי מהם  מוביל למסקנה שמדובר בחוזה הנגוע באי חוקיות. באותו מקרה נפסק כי ככל שקיימת הוראה בחוק או על-פיו, המגבילה את הזכאות להיבחר או לכהן בתפקיד או במשרה, במסגרת המשפט הציבורי, עקב היותו של אדם “עובד” שהוא צד לחוזה העבודה, תוצאת ההגבלה מופנית כלפי הכהונה, ולא כלפי חוזה העבודה. התוצאה המשפטית העולה מהאמור היא כי המחוקק בחר שלא להתערב בעקרון חופש החוזים החל על אותו אדם ולכפות עליו השתחררות מהחוזה, אלא נקבעה השלכה לגבי ביטול הכהונה או התפקידים הציבוריים אליהם נבחר או נתמנה, מרצונו.

3. מגמותיו של סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) צוינו כמגמת הרתעה וכמגמת צדק.

האמור גם נקבע בענין ד”ר מיכל שרף ואח’5 שלעיל, כי מגמותיו של סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)  מגמת ההרתעה מיועדת לחינוך הציבור ולשמירה על החוק ומכוונת למניעת כריתתם של חוזים פסולים. מגמת הצדק מיועדת לאיזון האינטרסים של הצדדים לחוזה. בשים לב למגמות אלה ולנסיבות העובדתיות המיוחדות של העניין הנדון, ובעיקר הדרך בה ראו הצדדים עצמם את היחסים ביניהם לאורך שנים, ואופן העבודה הממושך של ה”ספרנים” בעירייה, ב”אגודה” וב”עמותה”, ללא שינוי, בית הדין הגיע לכלל מסקנה ש”חוזה העבודה” שבין “הספרנים” לבין “העמותה” לא היה חוזה פסול.

בפסק הדין בענין עליזה ואברהם כהן6 נפסק כי המערערים היו אלה שהפרו, לכאורה, את הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי”ב – 1952 על תקנותיו, ואת הוראות חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), תשנ”א – 1991, שעל הפרתם נסמכת טענתם חסרת תום הלב לבטלות חוזה העבודה. אך אין בכך כדי לקבוע שהחוזה עצמו נגוע באי חוקיות. על סמך אלו בית הדין הגיע לכלל מסקנה שמשנקשר בין הצדדים חוזה עבודה מחייב, נוצרו ביניהם יחסי עבודה וחל עליהם משפט העבודה המגן.

4. יש להבחין בין חוזה העבודה המחייב ביצוע עבודה לא חוקית, לבין חוזה עבודה, שהעבודה עצמה על פיו אינה בלתי חוקית, אלא שעצם העסקה הינה בלתי חוקית.

כך למשל נקבע בפסק הדין בענין עליזה ואברהם כהן7.

בפסק הדין בענין ביטון מכלוף8 נפסק כי אחד הסוגים של חוזה בלתי-חוקי הוא חוזה שנעשה כדי לאפשר לאחד הצדדים או לשניהם לרמות את שלטונות המס. אולם מבחינים בין פגם של אי-חוקיות בהסכם גופו לבין ביצועו של ההסכם, עת הביצוע היה נגוע בכוונה להונות את שלטונות המס. במצב השני זהו פגם בעניין הטפל או הנלווה לביצוע ההסכם ודי בסנקציה הפלילית כתגובה להתנהגות בלתי-חוקית כזאת. פגם כזה אינו יורד לשורש העסקה כולה עד כדי מניעת תביעה להשבת מחיר.

5. מקום שחוזה מתבטל ממילא בשל אי קיומו של תנאי מתלה בו, אין צורך להיזקק לשאלת היותו “חוזה פסול”.

האמור נפסק בבג”ץ אלברט זגורי9.

ב. תוצאתו של חוזה בלתי חוקי

בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק  החוזים (חלק כללי), תשל”ג- 1973, חוזה בלתי חוקי הוא חוזה בטל.

סעיף  31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג- 1973, משאיר לשופט שיקול דעת ליתן סעד גם כאשר החוזה אינו חוקי.

1. סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי)

בבג”ץ אלברט זגורי10 נפסק בין היתר כי גם במקרה שהבטחה ניתנה בחוסר סמכות, גם אז מוסמך בית המשפט במקרים המתאימים לתת בידי הנפגע סעד. ראו להלן הדיון בתיקון 24 חוק יסודות התקציב. תיקון שנעשה לאחר הבג”ץ שלעיל,  בקשר עם הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ”ה- 1985 .

2. אימוץ הדוקטרינה המבחינה בין “הצד האשם” לבין “הצד התמים”.

בפסק הדין בענין דוד חמוט11 אימץ בית הדין הארצי לעבודה, בהתייחס לחוזה עבודה את הדוקטרינה המבחינה בין הצד האשם לבין הצד התמים, כאשר האחרון רשאי לתבוע את סעדיו בשל הפרת החוזה, בעוד שזכויות הצד האשם ייקבעו בגדר סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) המעניק לבית הדין שיקול דעת רחב אם להביא לקיום החוזה כולו או מקצתו.

בפסק הדין אלי בן עמי12 שעסק בתביעתה של קורבן סחר בנשים, שסחרו בגופה וכפו עליה לעסוק בזנות, נפסק באשר לאכיפתו של חוזה פסול כי ככלל,  האינטרס הציבורי הוא שלא לאכוף חוזה פסול, חוזה בלתי חוקי או חוזה המנוגד לתקנת הציבור, ועל ידי כך להרתיע את הציבור מפני כריתת חוזים פסולים. נקודת המוצא היא שהחיובים הנובעים מהחוזה הפסול הם בטלים, וצו לקיום החוזה הפסול הוא בבחינת החריג. עם זאת, המחוקק העניק לבית המשפט במקרים המתאימים שיקול דעת להורות לצדדים לחוזה או לאחד מהם לקיים הוראות חוזה פסול או חלקן. כאשר בבג”ץ אלברט זגורי13 צוינו בין היתר שיקולים של “…מידת האשמה של הצדדים…” ו”מידת הביצוע של החוזה”.  אשר לאותו מקרה נפסק ע”י כב’ הנשיא (כתוארו אז) ס. אדלר כי מדובר במקרה בו צד אחד – שאינו נושא באשמת כריתת החוזה הפסול – ביצע את חיוביו על פי החוזה, בעוד הצד האחר – שמידת אשמתו בכריתת החוזה הפסול וביצועו מהווה אשמה פלילית חמורה ביותר, יוצא נשכר. ועל כן ובנסיבות אלו די כדי להצדיק שימוש בשיקול הדעת שהעניק המחוקק לבית המשפט בסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) שלא להורות על ביטול החוזה ולחייב את סוחריה של קורבן הסחר לקיים את חלקם בחוזה. הנשיא ס. אדלר הוסיף כי בדרך זו, יש לקוות, יצומצמו ממדי ניצולן של קורבנות הסחר והעבריינים לא יוכלו להפיק ריווח מפעילות בלתי חוקית ובלתי מוסרית.

השופטת נ. ארד (כתוארה אז) קבעה באותו פסק דין כי העסקה על בסיס כפיה וניצול ובאמצעות סחר בבני אדם אינה בבחינת התקשרות חוזית שנעשתה בהסכמה וברצון בין שניים שווי מעמד וערך. “התקשרות” מעין זו, במובנה הקיצוני ביותר היא בבחינת “חוזה פסול”  כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) אולם פסלות החוזה כשלעצמה, לא תשמש עיר מקלט לעבריינים (דוגמת המערערים) ומסתור מפני מילוי חובותיהם מתחום משפט העבודה המגן כלפי מי שנקלעה למערכת העסקה פוגענית שדינה ביטול, תרתי משמע. על כן, טענה בדבר בטלות החוזה מפאת פסול ואי חוקיות והימלטות ממילוי חובותיהם החוקיות כלפי המשיבה, לא תוכל להישמע מפי המערערים שהם בבחינת “טובל ושרץ בידו”.

בפסק הדין אאורליה מוראליס14 שעניינו בעובדת זרה, ששהתה באופן בלתי חוקי בארץ והועסקה בעבודת משק בית אצל המשיבים, שלא כחוק וללא היתר כדין, נפסק תוך הפניה בין היתר לפסק הדין בענין אלי בן עמי15, כי בנסיבות המקרה צדק בית הדין האזורי כשלא הורה על בטלות החוזה שבין הצדדים, דבר שהיה מוביל לתוצאה בלתי צודקת בעליל לפיה המשיבים היו יוצאים נשכרים על חשבונה של המערערת שביצעה זה מכבר את חיוביה לפי אותו חוזה פסול, אלא חייב את המשיבים לקיימו כלפי המערערת על כל הנובע ממנו לעניין זכויותיה הקוגנטיות. בד בבד גם הורה בית הדין האזורי על העברת פסק הדין לרשויות, על מנת שימצו את הדין עם המשיבים במישור הפלילי.

3. שעה שמדובר בפגם שאינו מהותי ואי חוקיות ההסכם אינה יורדת לשורש הסכם העבודה – הצד המסתמך עליו לא יינזק.

האמור נפסק בפסק הדין בענין ביטון מכלוף16. בית הדין  הטעים כי גם אם נגוע חוזה העבודה ב”אי-חוקיות” על כל המשתמע מכך, גם אז נותרת העובדה, שהשכר הנתבע הוא בבחינת שכר ראוי – שהוכח, עבור עבודה שבוצעה.

בספרו,  “חוזה עבודה וזכויות העובד” הוצאת ניצן מהדורת 2008, פרק 22 עמ’ 6 ראו : ה”ש 12 וההפניה שם, כותב השופט (בדימוס) י. לובוצקי כי עקרון תום הלב מאפשר לעתים לשנות מלשון החוזה באמצעות הענקת פרשנות המאפשרת הסתמכות על החוזה חרף הפגם שנמצא בו.

4. סעיף 31 לחוק החוזים מתיישב עם דוקטרינת “הביצוע בקירוב”. כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אך ניתן להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מהחיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום הלב לטובת מתן צו אכיפה “בקירוב” לנפגע מן ההפרה.

בפסק הדין בענין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות17 נפסק כי ההסכם מושא הדיון יבוצע “בקירוב” כך שיעלה בקנה אחד עם הוראות הדין, תוך שתשמר מסגרת ההסכמות הכלכליות של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בית הדין הפנה בין היתר לדברי פרופ’ ג. שלו בקשר עם החוזה הפסול ולפיהם :  “סעיפי חוק החוזים הדנים בחוזה פסול, ובעיקר סעיף 31, מאפשרים לבית המשפט מרחב פעולה רחב ופתרונות מגוונים, על פי נסיבות כל מקרה ושיקולי הצדק המיוחדים לו”. ובהמשך:   “הסמכויות המוקנות לבית המשפט בסעיף 31 נועדו לאפשר לו לפסוק בכל מקרה לפי נסיבותיו, כדי לעשות צדק בין הצדדים לגופו של עניין”. ובהתייחס לדוקטרינת ה”ביצוע בקירוב” נאמר :  “דומה כי רוחה והגיונה של תורת הביצוע בקירוב עולים בקנה אחד עם מגמות שיפוטיות מודרניות ועם עקרון תום הלב…כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום הלב לטובת מתן צו אכיפה “בקירוב” לנפגע מן ההפרה”.

5. חוזה שכלל הבטחה בלתי חוקית שניתנה בחוסר סמכות, בית הדין מוסמך ליתן לצד הנפגע סעד הכולל ביטול חלקי והשבה לאחר ביטול.

ראו פרק הדין יצחק אביסידריס18.

6. דינו של חוזה המעניק זכויות ממון בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ”ה- 1985.

ההלכה המנחה בעניין הזכויות והחיובים הנובעים מחוזה פסול נקבעה בבג”ץ אלברט זגורי19באותה פרשה, נקשר חוזה פסול  בין עובד לבין גוף ציבורי אשר העניק לו זכויות העומדות בניגוד להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב,תשמ”ה-1985. בית המשפט העליון חייב את הגוף הציבורי לבצע את חיוביו על פי החוזה על פי שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף  31 לחוק החוזים (חלק כללי), באופן של אכיפה חלקית של הוראות החוזה הפסול. הוטעם כי קיום חלקי של החיוב משיג מחד גיסא תוצאה שהיא צודקת ביחסים בין הצדדים ומאידך גיסא, הוא מגשים את מדיניותו של חוק יסודות התקציב להרתיע מפני עריכתם של חוזים שאינם מקיימים את הוראותיו. סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) מעניק לשופט שיקול דעת תוך שעליו להתחשב בצדק שבין הצדדים, אך מבלי לזנוח את התכלית החקיקתית המונחת ביסוד החוק העושה את החוזה לפסול. בהפעלת שיקול דעת זה יתן השופט ביטוי למדיניות המיוחדת המונחת ביסוד כל חוק וחוק, ולא ייתן על כן, לדוגמא, צו קיום שיש בו עבירה, אך בעת ובעונה אחת יתחשב בשיקולי הצדק שבין הצדדים.

7. תיקון 24 לחוק יסודות התקציב – המחוקק קבע הסדר חקיקתי קונקרטי ומפורש לקביעת התוצאה הראויה בעיניו לפגם בהסכם השכר החורג.

עד תיקון 24 לחוק יסודות התקציב, שהתקבל במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי הממשלה לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), תשנ”ח-1998,  נהגה ההלכה שנקבעה בבג”ץ אלברט זגורי19בעניין גבולות סמכותו של בית המשפט הדן בהסכם חורג על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. על פי אותה הלכה שנהגה וכפי שהראינו לעיל, היה להחיל על חוזה פסול את המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיפים 30 ו 31 לחוק החוזים (חלק כללי) לפיה ברירת המחדל במצב של בטלות חוזה היא השבה, אך לבית המשפט מוקנה שיקול דעת לקבוע כי במקרים מסוימים, למרות בטלות החוזה, יש לפטור צד מהשבה – כולה או חלקה; לחלופין, במקרים אחרים, בית המשפט רשאי לחייב את הצד שכנגד בקיום חיובו הוא – כולו או חלקו – והכול בכפוף לשיקולי צדק.

בפסק הדין בענין שמואל מועלם20 נקבע כי תיקון 24  לחוק יסודות התקציב הביא לשינויה של ההלכה שהוכרה בבג”ץ אלברט זגורי21, המאפשרת “לרכך” את תוצאות החלתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב באמצעות כלל הבטלות היחסית, והחוק תוקן באופן שהבהיר כי אין מקום לכך בסעיפים 29א-29ב לחוק יסודות התקציב. משמע, כי המחוקק קבע הסדר חקיקתי קונקרטי ומפורש לקביעת התוצאה הראויה בעיניו לפגם בהסכם השכר החורג – בטלות ההסכם החורג,  כך שבמקום שבו סבור המחוקק שתכלית הנורמה שהופרה מחייבת את בטלות האקט המינהלי הפגום, דוקטרינת הבטלות היחסית ה”שיורית” עשויה לסגת מפני הכרעה מפורשת זו כפי שנקבע בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

8. חוזה הנוגד את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א- 1951

בפסק הדין משה נהרי22 בית הדין הארצי לעבודה פטר את המעסיק (המדינה) מלמלא את חובתה על פי חוזה העבודה, קרי : עבודה במשמרות לילה קבועות, לאחר שמצא כי סדרי העבודה הללו נוגדים את הוראת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א- 1951.

9. יש ליתן את הדעת למידת תום ליבו של הצד המבקש את קיום החיוב בחוזה פסול ומכל מקום בית הדין לא ייתן יד לחיוב מילוי חוזה פסול שמהותו בקנוניה שהיתה ידועה או צריכה היתה להיות בידיעת הצד המבקש את הסעד.

ספק אם צד שהתרשל בבדיקת שאלת היות החוזה פסול בעת כריתתו, יזכה להתחשבות בית הדין בעת שזה יידרש להורות על חיוב חלקי במילוי תניותיו של חוזה פסול כאמור.

בפסק הדין בענין יהושע מזרחי23 נפסק כי בית הדין לא ייתן יד לחיוב מילוי חוזה פסול שמהותו בקנוניה שהיתה ידועה או צריכה היתה להיות בידיעת הצד המבקש את הסעד, שכן קיים אינטרס ציבורי להגן על זכות לביטול הסדר, שמהותו בקנוניה בפרט עת המדובר במעסיק ציבורי. בית הדין הטעים כי האינטרס הציבורי למנוע ולבטל הסדרים הנוגדים סדרי עבודה וממשל תקינים, גובר על היסוד החוזי של ביטול תנאי שכר על סמך הסכמה הדדית.

10. פעילות שלטונית תיחשב בדרך כלל כחוקית.

כך למשל נפסק בדב”ע נג/3-135 רונן תמיר נ’ עירית בת ים, 8.2.94 (לא פורסם) אוזכר בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה חני יחזקאל24

בפסק הדין בענין פנחס נבון25 נפסק כי די ביצירת ספק כדי לערער חזקה זו.

כמו כן בפסק הדין אמנון שמואלי ואח’26 נפסק כי משהתעורר ספק אם תניותיו של חוזה עבודה נוגדות את החוק, למשל כמו את הוראות חוק יסודות התקציב, רשאי בית הדין לבחון את משמעות הפסול שנמצא עד כדי בדיקת סבירות החלטותיו של הממונה על השכר כאשר זה החליט שלא לאשר חריגת שכר.

בפסק הדין בענין אברהם קיזמן ואח’27 נפסק כי כאשר עולה בבירור שנדרש אישור של שר האוצר או של הממונה על השכר מטעמו לתניה בחוזה פלוני, האישור חייב להיות מפורש, ואין די “בחזקה” שאישור כזה ניתן. בהעדר אישור בטל החוזה.

11. רשות ציבורית (המדינה) אינה כבולה דרך כלל בהבטחה שניתנה ללא סמכות.

האמור נפסק בפסק הדין עמוס חדד28 אף אם החוזה שנכרת אינו פסול במהותו בשל אי חוקיות.

12. כאשר מדובר בחוזה המנוגד מהותית לחוק גם לפי פרשנות המבקשת את קיומו, בית הדין לא יחייב את הצד שהתחייב בחוזה הפסול לקיימו.

האמור נפסק בפסק הדין בענין וילהם שיל29 נפסק כי כאשר החוזה מנוגד מהותית לחוק גם לפי פרשנות המבקשת את קיומו, לא יחייב בית הדין את הצד שהתחייב בחוזה הפסול לקיימו. עם זאת אין בכך כדי למנוע מבית הדין לפסוק פיצויים לצד התמים. באותו מקרה דובר בעובד שהעבודה שאליה התקבל והתנאים שבהם הועסק נגדו את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א- 1951, אך מאחר והוכח כי זו העבודה היחידה שהעובד התקבל אליה (עבודת לילה במפעל שבו עובדים במשמרות) נפסק כי העובד יהא זכאי להתפטר מעבודתו בכל עת, ויהא זכאי לפיצויי פיטורים. אך עם זאת, זכות לעבודה אחרת אצל אותו מעסיק לא עומדת לו. וזאת בניגוד למקרים שבהם ניתן החוזה להפרדה, כך שלאחר התעלמות מהבלתי-חוקי נותר יסוד ההתקשרות – ובית-הדין יראה את החוזה כשריר וקיים על כל העולה מכך.

בפסק הדין בענין אברהם קיזמן ואח’30 נפסק כי כאשר רשות ציבורית חרגה מסמכות ופעלה בניגוד לפקודת העיריות ולחוק יסודות התקציב, אין למנוע הימנה לתקן את הטעון תיקון תוך כדי אמירה כי קיימת אפשרות לחייב בתשלום פיצויים לפרט שהסתמך על פעולתה.

ג. העלאת טענה של אי חוקיות ביוזמת בית הדין

בית הדין רשאי להעלות טענה של חוזה פסול בשל אי חוקיות ולעיתים מחובתו להעלותה “מפני תיקונו של עולם”.

בפסק הדין בענין ביטון מכלוף31 נפסק כי בית הדין רשאי להעלות טענה של חוזה פסול בשל אי חוקיות ולעיתים מחובתו להעלותה “מפני תיקונו של עולם”. עם זאת נראה כי בית הדין יימנע מלהעלותה, כאשר קיים ספק לגבי קיום הפגם והעובדות לא התלבנו די הצורך.

מסקנה זו אף מתיישבת עם ההלכה שהובאה לעיל מפסק הדין בענין אלי בן עמי מכון קלאסה32 לפיה כאשר על בית הדין לבחור בין שתי גרסאות שהאחת מצביעה על אי חוקיות והשניה על אי הפרת החוק, הוא יבחר בהעדר ראיה חותכת בגרסה המצביעה על קיום חוזה העבודה שאין בו הפרת חוק.

ד. חוזה המנוגד לתקנת הציבור

בהתאם לאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) גם פגיעה בתקנת הציבור יכולה להביא לפסלות חוזה שנעשה במסגרת יחסי עבודה או לקראת כריתתם.

1. חוזה המנוגד לתקנת הציבור – פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.

מפסיקתו של בית המשפט העליון בענין אפריים רקנט33  עולה כי הגישה לעניין זה היא דווקנית ומצמצמת ועל בית הדין להיזהר בהטלת פגם בחוזה בטענה שהוא נוגד את “תקנת הציבור”. נפסק כי חופש החוזים מהווה אף הוא ביטוי של תקנת הציבור.

ואולם, בדיון נוסף שהתקיים על הפסיקה שלעיל אפרים רקנט ואח’34 בית המשפט העליון פסק (בדעת רב) כי אין להירתע מהקביעה כי חוזה הפוגע בערכים חברתיים חשובים כמו שוויון מחמת גיל, עלול בנסיבות המתאימות, כגון הפליה כלפי העובד המבוגר, לסתור את תקנת הציבור.

בבג”ץ איתנה ניב35 נקבע כי ההסכם לפרישה מוקדמת עליו חתמה הקופה, היפלה לרעה את הנשים הפורשות על פני הגברים הפורשים. נקודת ההפליה היתה ההוראה שבהסכם לפיה אישה פורשת תקבל פנסיה תקציבית מן הקופה מגיל הפרישה המינימאלי (גיל 57) ועד הגיעה לגיל 60 (שלוש שנים) ומגיל זה תקבל פנסיה מהקרן, בעוד שגבר פורש יקבל פנסיה תקציבית מהקופה מגיל הפרישה המינימלי (גיל 57) ועד הגיעו לגיל 65 (שמונה שנים) ורק מגיל זה יקבל פנסיה מן הקרן. בית המשפט העליון פסק כי הוראה זו שבהסכם הפרישה מפלה, היא נוגדת את עקרון השוויון ואת תקנת הציבור ולפיכך היא בטלה לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי). עוד פסק בית המשפט העליון – בדעת רוב – כי יבוטלו רק התניות המפלות שבהסכם הפרישה ומשמעות הדבר שהסכם הפרישה בכללותו נותר שריר וקיים למעט התניות המפלות שבו שבוטלו. במצב דברים זה נותר הסכם הפרישה על מכונו, בלא ההוראות המפלות. משמעות הדבר כי הסכם הפרישה מעניק עתה תנאי פרישה שווים לעובדת הפורשת ולעובד הפורש, לפי התנאים שנקבעו מלכתחילה לעובדים הגברים הפורשים בלבד.

בבג”ץ ההסתדרות הרפואית בישראל36 נפסק כי תקנת הציבור משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים, וכי היקפה הוא תוצר של האיזון הראוי בין ערכיה של שיטת המשפט, תפיסותיה היסודיות המטרות והאינטרסים שלה בגדרי המשפט הפרטי.

פסק הדין בענין מפעל הפיס והיועץ המשפטי לממשלה37 מהווה דוגמא לפסיקה אשר יישמה את הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תוך ביטול הסדרי פרישה בהיותם נוגדים את תקנת הציבור.

ראוי עוד לציין את פסיקת בית המשפט העליון מדקמא דנא בענין אברהם יקותיאל38 בגדרו נקבע כי תקנת הציבור היא בהרחבת חופש החוזים ולא בהגבלתו; בשמירה על קיום הבטחות והתחייבויות ולא בפתיחת פתח להפרתן.  ועד שבית המשפט יבטל חוזה מפני תקנת הציבור, צריך חוש הצדק והיושר והמוסר החברתי להתקומם מפני ביצועו.  אשר לאותו מקרה נקבע כי בית המשפט עיין היטב בחוזה, בחן את תנאיו, תנאי אחר תנאי, ואין כל ספק שזה המקרה בו “צריך חוש הצדק והיושר והמוסר החברתי להתקומם מפני ביצועו”.

בענין יעקב פדלון39 נדונה תביעת מעסיק כנגד עובד לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה נפסק כי באותו מקרה התגלתה תמונה עגומה של ניצול לרעה …. וכי כל כמה שאין הוא הופך במקרה, בית הדין מתחזק בדעתו יותר ויותר שרק מטרה אחת הדריכה את המעסיקים בהחתימם את העובד על החוזה – ניצול תמימותו וחוסר ניסיונו, כאשר כל תנאי ההעסקה של העובד לפי החוזה הם ניצול מחפיר על-ידי המעסיקים, שמקומו לא יכירנו בחברה מתקדמת. בית הדין קבע כי היוצא מכל זה הוא כי החוזה הוא חוזה בטל, או לפחות ניתן לביטול, והוא בוטל על-ידי העובד.

2. נקודת המוצא העקרונית לבחינת תוקפה של התחייבות או תניה בהסכם המגבילה את חופש העיסוק הינה הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובעת כי הסכם הנוגד את תקנת הציבור הוא בטל.

ראו למשל : פסק הדין של בית המשפט העליון בענין משה סער40.

3. “הסדר” שנעשה בין מעסיק לעובד לפיו שכר העבודה יבוא מן התשר אינו מקובל ואינו ראוי והוא בבחינת הסכם הנוגד את תקנת הציבור שדינו להתבטל.

האמור נפסק בפסק הדין בענין ד.ג.מ.ב אילת מסעדות בע”מ41.

4. התחייבות הסכמית בדבר חובת סודיות שניתנה לעדים נוגדת את הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי).

האמור נפסק בענין פרופ’ אברהם עוז ואח’42/ בית הדין קבע כי גם אם יאמץ את עמדת האוניברסיטה, לפיה מוטלת עליה חובת סודיות נוכח ההבטחה שניתנה לעדים, הרי שהתחייבות הסכמית זו, אותה נטלה על עצמה מרצונה, לא תופסת בנסיבות העניין. זאת, בהיותה התחייבות הנוגדת את הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) בית הדין הטעים כי את הבטחת הסודיות ניתן לראות ככזו הסותרת את תקנת הציבור, ואף ככזו הנגועה בסממנים של אי חוקיות, לנוכח הפגיעה בפרטיותם של המערערים, ביכולתם להשמיע טענותיהם נוכח האשמות שהוטחו כלפיהם בדיוני הוועדה, ובאפשרות להתמודד עם מסקנות הוועדה במסגרת הליך משפטי.

5. התערבות בית הדין בחוזה עבודה שבין הצדדים בנימוק של שמירה על האינטרס הציבורי.

בפסק הדין של אגודת הסטודנטים בטכניון43 נפסק בהתייחס להענקת בונוס בלתי סביר לעובד של אגודת הסטודנטים בטכניון שהיא גוף “דו מהותי”, כי עובד בגוף כאמור, לא רשאי לקבל בונוס גבוה על פעולה שעשה במסגרת מילוי תפקידו בהבראת הארגון.

6. בהעדר הוראת התיישנות ספציפית בחוק החוזים, התביעה מכוח חוק החוזים מתיישנת לאחר שבע שנים.

ראו חוות דעתה של כב’ השופטת (כתוארה אז) ו. וירט ליבנה בפסק הדין  בענין בנימין בנוז44.

ה. חוזה למראית עין – הגדרתו ותוצאתו

חוזה למראית עין הינו חוזה שתניותיו לא משקפות את מה שהוסכם בין הצדדים.

1. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי).

בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג – 1973 חוזה שנכרת למראית עין בלבד- בטל.

בפסק הדין אשר ויצמן ד. חקירות בע”מ45 נאמר בקשר לבטלות ההסכם מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע בטלות מעיקרה של חוזה שנכרת למראית עין, כי מדובר בבטלות הנובעת מהתחקות אחר רצונם האמיתי של הצדדים לחוזה, וכי דווקא הגשמת כוונתם המשותפת מחייבת שלא להעניק ליציר דבריהם והתנהגותם תוקף העולה על מה שרצו הם להעניק לו.

עוד נקבע בפסק הדין אשר ויצמן ד. חקירות בע”מ46 כי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) מכוון למציאות, שבה בין צדדים קיים חוזה המגדיר את היחסים שביניהם כיחסים של מקבל ונותן שירות, ומאידך כוונת הצדדים ומסקנת בית הדין היא שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד – מעסיק למן תחילת הקשר שביניהם. מציאות זו מאופיינת באי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים בחוזה הגלוי שביניהם (חוזה המגדיר את היחסים ביניהם כיחסים שבין מקבל ונותן שירות), לבין כוונתם האמיתית כפי שיושמה בפועל (קיומם של יחסי עובד – מעסיק) ומעוררת את שאלת הסיווג של “החוזה הקבלני”.

2. מראית עין מוחלטת לעומת מראית עין יחסית (סימולציה יחסית).

בהמשך פסק הדין, בית הדין הארצי לעבודה מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בענין מזל אילון47 – שם מפרט השופט הנדל בחוות דעתו כי הסיטואציה של חוזה למראית עין יכולה להתעורר בשני מצבים: במצב הראשון, מראית העין בחוזה  היא מוחלטת. במצב דברים זה, אין מאחורי החוזה שלמראית עין, ולא כלום. במצב השני, מראית העין היא יחסית, במובן זה שבין הצדדים מתקיימת מערכת משפטית כפולה; האחת באה לביטוי בחוזה הגלוי – הוא החוזה למראית עין והשנייה, בחוזה נסתר המגלם את רצונם האמיתי של הצדדים. מציאות זו שבה מאחורי החוזה הגלוי, שהוא חוזה למראית עין, קיים חוזה נסתר, כונתה על ידי השופט הנדל בפסק הדין כ”סימולציה יחסית”. השופט הנדל ממשיך וקובע כי כאשר כוונת הצדדים היא הקובעת, ניתן יהיה לקיים את החוזה הנסתר בכפוף לבחינת נסיבות המקרה. במילים אחרות; ניתן להתייחס לסימולציה יחסית כאילו היא כולה חוזה למראית עין, שדינו להתבטל על שני חלקיו – הגלוי והנסתר, ומהצד האחר ניתן להתייחס אליה כאילו היא אינה חוזה למראית עין, שאין דינו להתבטל בהכרח. אלא שלדעתו, נכון יותר להכריע על פי דרך שלישית: להפריד בין החוזים, לבטל את החלק הגלוי ולבחון את החלק הנסתר באופן עצמאי, ושלא תחת המשטר של סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי).

ראו גם עמדתו של השופט ע. רבינוביץ בפסק הדין בענין גלובוס גרופ בע”מ48 לענין חוזה למראית עין וחוזה למראית עין יחסית.

3. מחובתו של בית הדין לנסות לגלות את ההסכם המוסווה – ההסכם האמיתי המסתתר מאחורי ההסכם המדומה והבלתי חוקי.

בפסק הדין בענין משה אסולין ו- 96 אח’49 נפסק כי מחובתו של בית הדין לנסות לגלות את ההסכם המוסווה – הלא הוא ההסכם האמיתי המסתתר מאחורי ההסכם המדומה והבלתי חוקי. כך גם כאשר נדרש לחפש אחר צדדיו האמיתיים של חוזה העבודה.

4. כאשר ניתן להצביע בבירור על תניית החוזה האמיתי – הוא החוזה המוסווה- יכבד בית הדין את תניותיו, אלא אם כן קיימות לגביהן סיבות שהיו שוללות את תוקפן, אילו היו גלויות.

האמור נפסק בפסק הדין יוסף חוג’יראת50.

בפסק הדין מוחמד אבו רביעה51 נפסק כי התקיימו יחסי עבודה בין עובד לבין משרד החינוך, חרף כך שהיתה בין הצדדים הסכמה לפיה הוצגה במשך השנים רעיית העובד כאילו היא זו המועסקת על ידי משרד החינוך וזאת מתוך כוונה לעקוף את הוראות המשרד, שאסרו את העסקתו של אותו עובד. באותן נסיבות בית הדין העדיף לאמץ את החוזה הנסתר (בין הבעל לבין המדינה) על פני החוזה הגלוי (בין האישה לבין המדינה) ולאפשר לעובד להנות מפירות ההסכם הפסול. בית הדין פסק כי אחריות עבור הקנוניה שנרקמה רובצת על שני הצדדים, ולמעשה עיקר האחריות מוטל על המעסיק  ולא על העובד. עם זאת, קיום הקנוניה אינו מונע מהבעל (העובד) לתבוע את זכויותיו כעובד. העובדה שנעשתה קנוניה אינה שוללת קיום יחסי עבודה בין הצדדים.

בפסק הדין משה לנדסמן ואח’52 נפסק כי הסכם לתשלום שעות נוספות שנעשה על פי דיווח כוזב, מקום שבפועל לא בוצעה העבודה בשעות נוספות, ייראה כהסכם לתשלום תוספות שכר סתם. החוזה למראית עין, היה החוזה לתשלום גמול עבור שעות נוספות. לעומת זאת, החוזה האמיתי שנחשף לא היה אלא הסכם להענקת תוספות שכר. המשמעות של חשיפת החוזה האמיתי היו שאותם “תוספות שכר” יהוו חלק מהשכר הקובע לענין תשלום גמלאות לעובד, במועד פרישתו מהעבודה.

5. הטוען לבטלות חוזה בטענה של חוזה למראית עין – עליו הראיה.

ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בענין בנק המזרחי המאוחד53 שם נפסק כי ראיה כזו היא לרוב נסיבתית שכן מטבע הדברים מעלימים בעלי חוזה למראית עין את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על הקנוניה המתגבשת.

בפסק הדין יוסף חוג’יראת54 נפסק כי לא די לענין זה בעדות בעל דין אלא יש צורך בראיה נוספת על מנת שחוזה ייפסל שעה שמטרתו להונות את שלטונות המס

6. מקום שהצדדים כרתו הסכם קבלני ובית הדין החליט לראות את המועסק “העצמאי” כ”עובד שכיר” – טעות בכדאיות העסקה.

בפסק הדין בענין מרג’ אליאס55 נפסק כי טעות המעסיק במקרים בו המועסק סווג “כעובד”, טעות המעסיק קרובה יותר לטעות בכדאיות העיסקה מאשר לטעות שבדין. השוו לנפסק בפסק הדין אשר ויצמן ד. חקירות בע”מ46.

7. השלכות של התערבות בית הדין בקביעת “המעמד” מבחינה כלכלית.

בפסק הדין בענין אורי אייזיק56 נפסק כי כאשר בית הדין מתערב בקביעת המעמד, התערבותו היא שלמה ודו סטרית, כלומר ייעשה איזון של ממון באופן מושלם ועל המעסיק יוטל נטל ההוכחה מה יקוזז מזכויותיו הממוניות של העובד בשל הטבות עודפות באופן ניכר שקיבל העובד כעצמאי.

בהמשך הדרך, התגבשו שתי גישות מרכזיות בענין זה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. הגישה ההרתעתית שבאה לידי ביטוי מלא בפסק הדין בעניין רפי רופא57 שהלך בעיקרו בתלם שחרשה הפסיקה שלפניו כפי שנקבע בפסק הדין בענין יוסף אילן58 והגישה החישובית אשר באה לידי ביטוי בדעת הרוב בפסק הדין בענין ענת עמיר59.

פסק הדין בענין יוסף אילן60 עומד בין היתר על ההבדלים שבין שתי השיטות המרכזיות (ההרתעתית והחישובית) ואופן יישומן בפסיקה, וכן דן בגישות נוספות שהובאו בפסיקה (ראו עוד בהקשר זה מאמרנו בחלק “יחסי עבודה” העוסק ב”חישוב זכויות והשבה”).

כן הוטעם בפסק הדין יוסף אילן60 מפי כב’ השופטת ל. גליקסמן כי יש להחיל את הגישה ההרתעתית על תביעות של מועסק שסווג כ”עצמאי” בתקופת ההעסקה ובדיעבד מסווג כ”עובד”, וכי הרכב מורחב של בית הדין עתיד לדון בשאלה, נוכח חלוף השנים מאז שניתן פסק הדין בעניין רפי רופא61, באשר לאופן החלת הגישה ההרתעתית, וגיבוש מתווה חילופי ליישומה.

ו. מראה מקום

  1.   דב”ע נו/3-180 אלי בן עמי מכון קלאסה נ’ רחל גליצנסקי, 31.10.96
  2. ע”ע 480/05 אל בן עמי ואח’ נ’ פלונית,  8.7.08; ראו עוד בהקשר זה: ע”ע 247/07 פלונית נ’ סופיה קוצי’ק, 24.9.09
  3. דב”ע לז/3-114 אולמי חן בע”מ נ’ אלברט סולטיס, פד”ע ט 188
  4. דב”ע נה/3-86 ד”ר מיכל שרף ואח’ נ’ הספרייה לדורות לוד, 6.12.95
  5. דב”ע נה/3-86
  6. ע”ע 300333/97 עליזה ואברהם כהן נ’ רמונה קברהה, 8.12.02
  7. ע”ע 300333/97 שלעיל, ראו סעיף 4ג’ לפסק הדין; ראו גם התייחסות לנקודה זו בע”ע 480/05 שלעיל
  8. דב”ע לח/3-73 ביטון מכלוף נ’ נפתלי הכט פד”ע י 390 – סעיף 8 לפסק הדין וההפניות שם; ראו גם : דב”ע מז/3-146 יוסף חוג’יראת נ’ שלום גל ואח’ פד”ע כ 19
  9. בג”ץ 6231/92 בשג”צ 745/94 אלברט זגורי נ’ בית הדין הארצי לעבודה, 15.11.95
  10. בג”ץ 6231/92 בשג”צ 745/94 לעיל
  11. דב”ע נה/3-151 דוד חמוט נ’ המועצה המקומית ירוחם ואח’ 23.10.95
  12. ע”ע 480/05 אלי בן עמי ואח’ נ’ פלונית, 8.7.08 וראו בין יתר ההפניות שם לספרה של פרופ’ ג. שלו דיני חוזים – החלק הכללי
  13. בג”ץ 6231/92 שלעיל
  14. ע”ע 8232-02-12‏ אאורליה מוראליס נ’ רינה פנחסוב, 7.6.16
  15. ע”ע 480/05 שלעיל
  16. דב”ע לח/3-73 לעיל
  17. ס”ק 1002/04  ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות נ’ מרכז השלטון המקומי, 30.9.09, וההפניות שם לספרה של פרופ’ ג. שלו  דיני חוזים, מהדורה שנייה, ה”ש 20,21 לפסק הדין
  18. ע”ע 1297/01 יצחק אביסידריס נ’ ההסתדרות הכללית, 9.8.06
  19. בג”צ 6231/92, בשג”צ 745/94 לעיל
  20. ע”ע 58152-02-16 ‏שמואל מועלם נ’ הממונה על השכר במשרד האוצר‏, 6.8.19 ראו סעיף 52 לפסק הדין וההפניות שם. ראו עוד על תוקפו של תיקון 24 לחוק יסודות התקציב : עמדתו של הנשיא (כתוארו אז) ס. אדלר בע”ע 1312/01‏‏ ז’ק כאביה נ’ עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע”מ, 26.12.04 ; וכן ע”ע 1381/01 זאב אורפז ואח’ נ’ עירית בת ים ואח’, 26.12.04
  21. בג”צ 6231/92, בשג”צ 745/94 לעיל
  22. ע”ע 300353/97 מדינת ישראל נ’ משה נהרי,  18.6.00 ; ראו גם : ע”ע 350/03 מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה נ’ אברהם גרינשפן, 24.4.06
  23. דב”ע שנ/3-92 יהושע מזרחי נ’ רשות הנמלים והרכבות בישראל, 31.1.91 וראו גם :  דב”ע נב/3-200 מדינת ישראל נ’ משה מרטין ואח’, 30.11.92 (לא פורסם)
  24. עב (ת”א) 8342/06  חני יחזקאל נ’ רשות שדות התעופה, 18.1.07
  25. דב”ע נה/3-107 המועצה המקומית ירושלים נ’ פנחס נבון, 25.6.96
  26. דב”ע נה/3-93, נו/9-263 אמנון שמואלי ואח’ נ’ המועצה לשיווק פרי הדר ואח’, 3.10.96
  27. דב”ע נו/3-278 אברהם קיזמן ואח’ נ’ עירית גבעתיים, 21.1.97
  28. דב”ע נג/3-94 עמוס חדד נ’ מדינת ישראל, 28.9.93 עתירה שהגיש העותר לבג”ץ (בג”ץ  9619/11) – נדחתה. ראו עוד: דב”ע מו/3-170 מדינת ישראל נ’ דוד מצגר פד”ע יט 37; דב”ע שנ/3-92 לעיל
  29. דב”ע לד/3-42 וילהם שיל נ’ תחנת הדלק בת ים בע”מ, פד”ע ה 356
  30. דב”ע נו/3-278 לעיל
  31. דב”ע לח/3-73 לעיל ראו גם ; דב”ע מז/3-146 שלעיל
  32. דב”ע נו/3-180 לעיל
  33. בג”ץ 6051/95 , 6086/95 אפרים רקנט ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 24.6.97
  34. דנג”ץ 4191/97, 4773/97 אפרים רקנט ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’, 10.12.00
  35. בג”ץ 6845/00 איתנה ניב ואח’ נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד נו 663 וראו עוד : פסק דינו של בית הדין הארצי : ע”ע 535/08 שירותי בריאות כללית נ’ לאה פס, 1.12.10
  36. בג”ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ’ היועץ המשפטי לממשלה 2.10.08
  37. ע”ע 1046/04, 1048/04, 1086/04 רחל גואטה, אליצור גורן וגדעון גדות נ’ מפעל הפיס והיועץ המשפטי לממשלה, 07.08.05
  38. ע”א 682/74 אברהם יקותיאל נ’ בינה ו-אסתר ברגמן, פ”ד כט (2) 757
  39. תב”ע (ת”א) לז/3-407 ‎ ‎יעקב פדלון‎ ‎נ’ מייק פרידמן‏, פ”ד י(2) 42
  40. ע”א 6601/96INC  AES SYSTEM נ’ משה סער, פ”ד נד 850 (3) פיסקה 7 ; ע”א 6378/03 “אגד” – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ’ דב מורון ואח’, פ”ד נט 920 (5) פיסקה 7 לפסק הדין
  41. ע”ע  300113/98‏ ‏ ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע”מ נ’ ענבל מלכה, 1.6.05. ספק עד כמה פסיקה זו רלבנטית עדיין, בשים לב לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה : עב”ל  44405-10-15‏ , 28480-02-16 עומרי קיס ואח’ נ’ המוסד לביטוח לאומי ואח’, 26.3.18
  42. ע”ע  371/05 פרופ’ אברהם עוז ואח’ נ’ אוניברסיטת חיפה, 19.12.05
  43. ע”ע 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון נ’ משה ברמק, 16.4.07
  44. ע”ע 404/05 בנימין בנוז נ’ חיפה כימיקלים בע”מ, 21.12.06
  45. ע”ע 43175-11-11  אשר ויצמן ד. יער חקירות בע”מ נ’ חורש יוסף, 25.6.18, ראו סעיף  47 לפסק הדין וציטוט שם  מספרה של פרופ’ ג’ שלו  דיני חוזים מהדורה שניה ה”ש 32
  46. ע”ע 43175-11-11  לעיל
  47. ע”א 4305/10 מזל אילון נ’ יוסף לוי, 9.5.12
  48. ע”ע 450/07 גלובוס גרופ בע”מ ואח’ נ’ יואל מלכא, 7.3.10
  49. ע”ע 300245/97 משה אסולין ו- 96 אח’ נ’ רשות השידור, 10.10.01
  50. דב”ע מז/3-146 לעיל; ראו גם : ע”א 4015/95 פ”ה ירושלים נ’ ברזני ואח’, 11.5.98
  51. דב”ע מט/3-11 מוחמד אבו רביעה נ’ מדינת ישראל, פד”ע כ’ 408
  52. ע”ע 600011/97 משה לנדסמן ואח’ נ’ הממונה על תשלום הגימלאות ואח’, 5.8.02
  53. ע”א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע”מ נ’ יהודית אולצ’יק ואח’, 17.9.96
  54. דב”ע מז/3-146 לעיל
  55. ע”ע 133/99 מרג’ אליאס רפיק נ’ מתכת סדום, 2.1.03
  56. ע”ע 300256/98‏ אורי אייזיק נ’ תה”ל – תכנון המים לישראל בע”מ, פ”ד לו 817
  57. ע”ע  110/10 רפי רופא נ’ מרקם סוכנות לביטוח בע”מ, 22.12.11
  58. ע”ע 3859-10-15 יוסף אילן נ’ החברה  לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בישראל בע”מ, 24.9.19 וההפניות שם לפסיקה בסעיף 36 לפסק הדין
  59. ע”ע 3575-10-11 ענת עמיר נ’ חברת החדשות הישראלית בע”מ, 21.1.15
  60. ע”ע 3859-10-15 לעיל
  61. ע”ע  110/10 לעיל

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996