עולם העבודה | אפריל 23, 2022

תוכן עניינים

  1. פסיקה מעבר לעתירה »
  2. נימוקי הפסיקה »
  3. דיון ופסיקה על פי טענה שלא נטענה »
  4. פסק הדין בערעור »
  5. תוכן פסק הדין שלערעור »
  6. פסק הדין יינתן בכתב  »
  7. פסיקתה »
  8. מועד מתן פסק הדין » 
  9. הבחנה בין פסק חלקי להחלטה אחרת »
  10. תיקון טעות בפסק הדין או הבהרתו »
  11. תיקון טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת  »
  12. הבהרה בפסק דין על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל »
  13. הארכת מועד שנקבע בפסק הדין  »
  14. פסק דין בהעדר צד »
  15. אי התייצבות לדיון »
  16. ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד »
  17. ביטול פסק דין שניתן בפשרה או לאחר דיון במעמד הצדדים »
  18. עיכוב ביצועו של פסק דין »
  19. תביעה על פי הפסק »
  20. התערבות בג"ץ בפסיקת בית הדין לעבודה »
  21. סמכות רשם לתת פסק דין »

תמצית הכללים

  1. פסיקה מעבר לעתירה 
    1. בכלל לפיו אין בית משפט פוסק מעבר לעתירה, חל גם בבית הדין לעבודה.
    2.  משכך, לא יעניק בית הדין לתובע סעד שכלל לא ביקש.         
    3. כך גם אם הסעד החדש מגיע לסכום כספי שאינו עולה על סכום התביעה בכללותה.
    4. אחד מיסודות שיטתנו המשפטית הוא אי-נקיטת יוזמה על-ידי בית-הדין באשר למתן סעדים, לבקשות על ידי צד להליך ולהבאת ראיות. ככלל, אל לא לבית הדין להפוך לפרקליטם של הצדדים ולעשות את מלאכתם.
    5. עת מוגשת תביעה צריך שתהא מפורשת ולא סתמית, בית הדין אינו רשאי לפרש תביעה סתמית ככזו המכוונת לזכות פרטנית.
    6. לכלל לפיו אין לפסוק לתובע סעד שלא התבקש על ידו, עשוי להיות גם חריג וזאת בנסיבות שבהן הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד; הסעד נובע ישירות מהסעד שהתבקש; ובפני בית המשפט מונחות כלל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף.
    7. חריג זה יכול ויתקיים גם בשלב של ערעור ובלבד שהעובדות הקשורות בו נתבהרו בהליך.
    8. בית הדין יכול ליתן סעד הצהרתי כסעד חילופי לכישלונה של התובענה או סעד הדומה לזה שהתבקש, כדי להביא לסיומו של הסכסוך בין הצדדים או מתוך כוונה למנוע עיוות דין. 
    9. יתכן ובמקרים יוצאי דופן יתן בית הדין סעד הצהרתי, אף מבלי שנתבקש – אם אכן יקודם בכך מיצוי הדין כלפי שני הצדדים, או אם יכלול פסק הדיו כתובים ברורים שעל פיהם ניתן לחשב את הסכומים המתחייבים מהסעד ההצהרתי, ופסק הדין יהא ניתן להוצאה לפועל, וישים קץ להתדיינות בין הצדדים.
    10. כך גם יכול שבית הדין יעניק סעד של פיצוי על פיטורים שלא כדין, מקום שנקבע שמדובר בפיטורים פגומים, וזאת חלף הענקת סעד אכיפה שהתבקש.
    11. ראוי כי לפני שבית הדין יעניק סעד ביוזמתו או בטרם יפסוק על פי טענה שלא נטענה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להגיב בעניין.
    12. זכות התגובה היא אמנם פרוצדורלית, והיעדרה לא יגרום בהכרח לפסילת ההליך אך חובה להקפיד עליה הקפדה יתירה.
    13. בית הדין לא ייתן סעד שלא התבקש, בפרט מקום שהסתבר שבית הדין האזורי סירב לאפשר פיצול סעדים בקשר לאותו סעד.
    14. גם כאשר בית הדין נותן תוקף של פסק דין להסדר מוסכם, אין הוא רשאי להוסיף סעדים אשר לא הוסכם עליהם במפורש בין הצדדים, לרבות הוספת הפרשי הצמדה וריבית לתשלום המוסכם.
    15. הפרשי הצמדה וריבית כחוק משקפים לאמיתו של דבר את ערך הכסף ואת ערך השימוש בו; כרגיל, רשות שיפוטית תפסוק על הסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק, וממועד היווצר העילה; רק בהתקיים נסיבות מיוחדות תימנע רשות שיפוטית מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וממועד היווצר העילה, ואל לה לרשות השיפוטית להשתמש בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק כאמצעי עונשין.
    16. ככלל נכון וראוי כי כאשר מדובר בחיוב כספי המוטל על ידי בית הדין, ייקבע החיוב בצורה מפורשת ומפורטת על מנת לאפשר תשלומו והוצאתו לפועל. אולם, בנסיבות הראויות וכדי לא לעכב את מתן פסק הדין כולו, אין מניעה כי בית הדין יתן פסק דין בדבר עצם הזכאות והחיוב, תוך שהוא מותיר בידי הצדדים את החישוב של החיוב, וככל שהם אינם מצליחים בכך, ידון בית הדין עצמו או בסיוע חשב שכר. 
  2. נימוקי הפסיקה 
    1. הכלל הוא כי הפסיקה צריכה להיות מנומקת.
    2. חובת ההנמקה חלה על כל טענה רלוונטית המועלית על ידי הצדדים, אך אין כל חובה להתייחס בפרוטרוט לכל תג, לכל וריאציה המוצגים בפני בית הדין אם אלו אינם בעלי מהות המצדיקה זאת לפי מבחני החוק והשיכל הישר.
    3. העדר הנמקה להחלטה שיפוטית מהותית הטעונה הנמקה הינו פגם המצדיק ביטול ההחלטה והחזרת העניין לבית הדין קמא על מנת שינמק את החלטתו.
    4. להיקף ההנמקה אין נוסחת קסם אחידה, והיא תלויה בעיקרו של דבר בנסיבות העניין. העיקר הוא שהטעמים להחלטה נהירים. בעולם המשפט, כמו בכל תחום מקצועי, יש שפה מקצועית הכוללת "קודים" או "קיצורים" שאמורים להיות ברורים לכל בעל מקצוע ומשמשים אמצעי להתמודדות עם עומס העבודה.
    5. בית הדין לא מחויב להתייחס לכל טענה שנטענה לפניו, ובלבד שיתייחס לראשי התביעה.
    6. דרך כלל כאשר בית הדין לא מתייחס לטענה פלונית, הרי שהתעלמותו – כמוה כדחיית הטענה.
    7. כך פני הדברים מקום שמדובר ב"ראש תובענה", ובפרט כשזה הוצג בכתב התביעה בצורה מלאה ובא-כוח התובע התייחס אליו בראיותיו ובסיכומיו.
    8. משביקשו הצדדים כי לא תנומק פסיקתו לפשרה, פטור בית הדין מלעשות כן.
    9. עם זאת, במקום אחר דעתו של בית הדין הארצי לעבודה לא היתה נוחה מפסיקה של הערכאה הראשונה שלא לוותה בנימוק, אפילו הוסמכה לכך מטעם הצדדים ונפסק כי מן הראוי שבית הדין יקדיש מילים ספורות להסבר החלטתו, על מנת ששני הצדדים שנתנו גורלם בידיו, ידעו מה הניע את בית הדין לפסוק מה שפסק.
    10. הלכה היא כי גם במסגרת הכרעה על דרך הפשרה הערכאה המשפטית רשאית להתייחס לדין המהותי.
    11. נימוקי פסק הדין צריך שיהיו ברורים, ורשאי בית הדין לערכם בקצרה. נימוק קצר אינו מאיין את תוצאת הפסק ולא מצדיק השבת ההליך לדיון בפני הערכאה הדיונית. 
    12. הדין הנוהג בבתי המשפט האזרחיים הוא כי פסיקה על פי עדות יחידה של בעל דין טעונה הנמקה מיוחדת.
    13. אמירה של בית הדין "בשולי הפסק" אין בה כדי להקנות לבעל דין זכות בהליך אחר "אשר אינה קיימת בידו", על פי ההלכה הפסוקה המחייבת.
    14. פסיקת בית הדין היא פומבית ותפורסם גם שעה שהדיון נוהל בדלתיים סגורות, אלא אם כן שוכנע בית הדין כי נימוקי סגירת הדלתות יפים גם לענין פרסום פסק הדין.
    15. נימוקי בית הדין מופנים בראש ובראשונה כלפי הצדדים להליך, אך תכליתם היא גם לאפשר לערכאת הערעור לבחון את הפסיקה.
  3. דיון ופסיקה על פי טענה שלא נטענה
    1. בית הדין לעבודה רשאי, ככל בית משפט, לדון ולפסוק על פי טענה שלא נטענה, ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להגיב עליה.
    2. ההקפדה על שיקולים של מראית פני הצדק מחייבת ליתן זכות טיעון לכל צד, בטרם ייתן בית הדין את החלטתו.
    3. ההכרעה המנומקת תינתן לפיכך רק לאחר פריסת טיעוניהם של כל בעלי הדין בהליך לפני בית הדין.
    4. סיכומים הם אחרית דבר של הליך הדיון, והמשמיט תביעה לסעד בסיכומיו מעיד על עצמו, שאין הוא עומד עוד על אותו סעד ומוותר עליו. ויש בכך כדי ללמד על זניחת הטענה.
    5. אולם כאשר מדובר בטענה כבדת משקל שלא הועלתה על ידי בעל דין, והלה לא היה מיוצג, בית הדין ידון בה בכל זאת.  
    6. הכלל הוא שלעולם לא יתן בית המשפט לתובע פסק דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה אלא אם כן גילה הנתבע בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך.  
    7. ככלל לא יפסוק בית הדין בטענה שלא נטענה או ייתן פסק דין על יסוד עילה שונה מזו שנכתבה בכתב התביעה, אולם בנסיבות חריגות ניתן לפסוק סכום גבוה מזה שנתבע בכתב התביעה, בתנאי שהסכום הכולל של התביעה לא יגדל.
    8. בית הדין, ככלל, לא יפסוק בסכסוך שהפך להיות תיאורטי, ולא יידרש לעסוק בסוגיה אקדמית.
  4. פסק הדין בערעור
    1. בשלב הערעור בית הדין הארצי בוחן את פסק דינו של בית הדין האזורי, ואולם, אין פירוש הדבר כי בית הדין הארצי מחויב להציג פסק דין משלו, דהיינו להיכנס לפני ולפנים של מחלוקת עובדתית מבראשית. אין הוא נדרש להציג פסק דין משלו העונה, לפי הבנתו, על מכלול השאלות שהתעוררו.
    2. פסיקת בית הדין הארצי מחייבת ומנחה את בתי הדין האזוריים מעצם מעמדו של בית הדין הארצי כערכאת ערעור.
    3. ואולם, בקשת רשות ערעור שנדחתה איננה בבחינת תקדים מחייב.
    4. בית הדין הארצי לעבודה רשאי במקרים הראויים לסטות מהלכותיו הוא.
  5. תוכן פסק הדין שלערעור 
    1. פסק דינו של בית משפט שלערעור חייב להיות מנומק, אך הנמקה אין ביטויה דווקא בחזרה על כל פרטי העובדות והטעמים המשפטיים שכבר נדונו בפסק הדין שניתן ע"י הערכאה אשר על דבריה מערערים.
    2. ערכאת הערעור איננה חייבת להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית שעמדה בפני הערכאה הדיונית. די אם תיווכח שמה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות המשתמע מהן והדין.
    3. מקום שהכרעתו של בית הדין האזורי מבוססת על הסקת מסקנות מהעדויות והראיות, להבדיל ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידו על יסוד התרשמות ישירה ממהימנות העדים, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ואין מניעה כי ערכאת הערעור תתערב במסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית.
    4. מקום שהתמלאו תנאי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991, בית הדין שלערעור יהיה פטור מלנמק את הכרעתו.
  6. פסק הדין יינתן בכתב 
    1. סעיף 36  לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 קובע כי פסק דין יינתן בכתב בידי כל אחד מחברי המותב שישבו בדין. זהו הנוהג בבתי המשפט הכללים משכבר הימים.
    2. לעיתים הצדדים מוותרים על שמיעת ראיות ומבקשים כי בית הדין יפסוק על פי חומר כתוב שהוגש. דרך זו ראויה ויעילה היא כאשר ההליך מעלה שאלה משפטית או כאשר התשתית העובדתית מוסכמת.
    3. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית רצוי כי בית הדין לא יאשר את הסכמת הצדדים אלא ישמע ראיות ויכריע בהן לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מעדויות בעל פה שנשמעו בפניו.
  7. פסיקתה
  8. מועד מתן פסק הדין 
    1. פסקי הדין יינתנו בתוך פרק זמן סביר ממועד שמיעת העדויות וממועד הגשת הסיכומים.
    2. מן הראוי שהליכים המתבררים בבית הדין יסתיימו תוך זמן סביר ולא יתארכו.
    3. איחור במתן פסק הדין לא פוסל את תקפותו ולא מחייב לבטלו ואף לא מצדיק החזרת הדיון לערכאה הדיונית.
    4. עם זאת, איחור במתן פסק-הדין יכול להביא להתערבות רבה יותר של בית הדין הארצי בקביעותיו העובדתיות. ואולם, בית הדין הארצי לא יתערב בפסק-דין שניתן על-ידי בית-דין קמא חרף העיכוב במתן פסק-הדין, שעה שקביעותיו העובדתיות מבוססות על חומר הראיות שהונח בפניו.
    5. במקרים של איחור קיצוני במתן פסק-הדין, נוהג בית הדין הארצי לעבודה להכריע בערעור תוך נכונות להתערב בקביעת העובדות מעבר למקובל דרך כלל בערכאת ערעור.  
    6. כך, גם במקרה שחלפה למעלה משנה ממועד שמיעת הראיות ועד למתן פסק הדין, הדבר לא פגע בכלל שלפיו לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על סמך התרשמות הערכאה הדיונית.  עובדה זו, לכל היותר, מחייבת  התעמקות יתר בחומר הראיות.
    7. מכל מקום, אם מסקנות בית הדין מעוגנות כולן או בעיקרן בכתובים, אין משקל להתרשמותו של בית הדין מהתנהגות העדים בעת שהסיק את המסקנה וממילא תצומצם הנטייה להתערבות בית הדין הארצי.
    8. הכרעה מהירה של הערכאה הדיונית היא רצויה ולא פוגמת.
    9. בית הדין לא מחויב להמתין עם פסק הדין עד שיחלוף המועד שיש לצדדים לבקש את תיקון פרוטוקול הדיון שנערך. כתיבת פסק דין במהירות – הרי זה משובח.
  9. הבחנה בין פסק דין חלקי להחלטה אחרת
  10. תיקון טעות בפסק הדין או הבהרתו 
    1. הלכה היא כי פסק-דין מוטעה אינו בטל מדעיקרא אלא רק ניתן לביטול על-ידי ערכאת הערעור.
    2. פסק-דין אף אם מוטעה הוא, חייבים בעלי הדין לציית לו ולפעול על-פיו, כל עוד לא שונה באחת הדרכים הקבועות לכך בחוק. אפילו בוטל לאחר מכן, אין מפצים בעל-דין על הנזק שנגרם לו.
    3. אם סוכל פסק הדין, ונוצרו נסיבות שאינן מאפשרות את ביצועו, הסמכות לדון בכך נתונה לראש ההוצאה לפועל ולא לבית הדין לעבודה שנתן את פסק הדין.
    4. יסוד מוסד הוא, כי עם מתן פסק הדין סיים בית הדין את מלאכתו והוא אינו מוסמך לשוב ולדון בעניין.
    5. ואין הוא רשאי להבהיר עוד את הפסק ולפרשו.
  11. תיקון טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת   
    1. מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1981 החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, בית הדין לעבודה מוסמך לתקן טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת שנתן.
    2. בית הדין אינו רשאי לתקן טעויות מהותיות שנפלו בפסק דינו, כדוגמת סכום פיצויי הפיטורים שחויבה בו נתבעת, הבסיס לחישוב הפיצויים או חובת תשלום בסכומי ברוטו. כל אלה אינם בגדר השמטה מקרית, אלא מחייבים תיקון מהותי הנוגע לתוכן.
    3. הרשות לתקן תינתן אפוא רק כשמדובר בטעות שבהיסח הדעת, בהשמטה מקרית שתיקונה בא לשקף את אשר בעליל התכוון בית הדין לבטא וגמר בדעתו לומר מלכתחילה.
    4. כך למשל דבר הסכמה חד משמעית בין שני צדדים הנוגעת לשחרור כספי בטוח מנהלים.
    5. בקשה לבטל חיוב בהוצאות אינה בבחינת בקשה לתיקון טעות. משכך לא ייעתר לה בית הדין שפסק בדין.
    6.  לעומת זאת השמטת "הוצאות משפט" היא בגדר טעות שרשאי בית הדין לתקנה.
    7. בית הדין אינו רשאי להיענות לבקשה בדבר שינוי בשיעור ההוצאות שנפסקו אם נפסקו בסכום מסוים, שכן מדובר בתיקון מהותי; אלא אם כן מדובר בשגיאת הדפסה או בפליטת קולמוס ומלכתחילה התכוון בית הדין שיירשם סכום הוצאות שונה מזה שהופיע בפסק הדין המוגמר.
    8. אי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית יכול שתיחשב טעות סופר הניתנת לתיקון בידי בית הדין שפסק.
    9. הוא גם הדין בענין תיקון שם הנתבע, בשעה שברור כי השם המתוקן הוא שהיה נרשם כנתבע לולא הטעות.
    10. אולם, אין להוסיף לפסק הדין שמות נתבעים שלא הופיעו ברשימת הנתבעים, שכן אי הופעתם ברשימה לא יכולה להיחשב "טעות סופר" או "השמטה מקרית" הניתנות לתיקון על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק.
    11. אין זה מתקבל על הדעת, ששינוי בהלכה יפתח פתח לשינוי פסקי דין או החלטות, שניתנו על יסוד ההלכה הקודמת, ושהדיון בהם הסתיים זה מכבר.
    12. משניתן פסק דין על ידי הרכב, אף אם הרכב חסר (כדין), רק אותו הרכב רשאי ליתן החלטה בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין.
    13. משתוקן פסק הדין יהיה הנוסח המתוקן בגדר פסק הדין המסיים את הדיון, לעניין זכות הערעור ומועדיו.
    14.  אם החליט בית הדין לסרב לבקשת התיקון לא תהיה בידי המבקש הרשות לערער בזכות על הסירוב שכן החלטת בית הדין אינה חלק מפסק הדין.
    15. לאחר שתוקן פסק הדין, אזי מניית הימים לעניין המועד להגשת ערעור עליו, תחל מיום תיקונו. אולם אם סירב בית הדין לתקן את פסק הדין, המועד לערעור יימנה מיום מתן פסק הדין המקורי.
    16. בהעדר שינוי במערך זכויות וחובות הצדדים, התיקון לא יבוא בגדר הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק, תיקון טעות במספר התיק; תיקון טעות כתיב זניחה, או תיקון טעות במִסְפּוּר הפסקאות שבפסק הדין וכל כיוצא באלה. ממילא, ולאחר בחינת נסיבות המקרה, לא יהא בתיקון שכזה, כדי להאריך את המועד להגשת הערעור.
    17. משכך, ראוי שמי שמבקש תיקון פסק הדין ייזהר ויגיש גם את הערעור מוקדם, שמא תידחה בקשת התיקון.   
    18. כשצד הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פסק הדין, רשאי בית הדין להאריך לו את המועד מטעם מיוחד; ולענין זה קשת הטעמים המיוחדים תפורש בהרחבה; המנעות מתיקון הפסק עלולה לגרום נזק רב. 
  12. הבהרה בפסק דין על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל
    1. בית הדין רשאי להבהיר את פסק דינו על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 ולתקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979.
    2. מתן הבהרה כאמור לפנייתו של ראש ההוצאה לפועל היא מחובתו של בית הדין ואין המדובר ב"כיבוד משאלה".
    3. כאשר דיני ההוצאה לפועל אינם חלים, למשל כאשר המדינה היא בעלת הדין,  מסורה היוזמה לבעל הדין לפנות לבית-המשפט, כדי שיבהיר, על דרך ההצהרה, את פסק דינו ובכך יתאפשר יישומו
  13. הארכת מועד שנקבע בפסק הדין  
    1. לבית הדין לעבודה סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בפסק דין, אך לרוב הוא לא ישתמש בה אלא אם כן מדובר בהארכה הנחוצה למנוע אי צדק, ואשר נימוקיה מצביעים על נסיבות שלא היו בשליטת המבקש.
    2. כך גם לבית הדין הסמכות, במקרים הראויים, להאריך את המועד לביצוע תשלום שמועדו נקבע בהסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין (פסק דין של פשרה).
    3. סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לביצוע חיוב שנקבע בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. ברם, השימוש בסמכות הטבועה הנ"ל מותנה בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, "שאי העשייה נובעת מסיבות שלא הייתה למבקש שליטה עליהן"; השני, "שהארכת המועד נחוצה כדי למנוע אי-צדק."
    4. אמנם רשאי בית הדין להאריך מועד או זמן שקבע, אולם לא יעשה זאת בלא שנתבקש לכך, ואף כשנתבקש אינו מסתפק בבקשה סתמית, אלא בבקשה המפרטת את הסיבה להארכת מועד, ואם סיבה זו נעוצה בתקלה יש לפרט כיצד קרתה התקלה.  החלטה בדבר הארכת המועד תגובש מתוך שקילה קפדנית של גורמי האיחור, ובהם מועד הגשת הבקשה, וכן מידה כנגד מידה, הנזק שייגרם לצד שכנגד לעומת העוול שעלול להיגרם למבקש, ככל שלא יוארך המועד.
  14. פסק דין בהעדר צד 
    1. אם סבר בית הדין כי על התובע לספק הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה יש לאפשר לו לעשות כן בטרם יינתן פסק הדין.
    2. "פעולה" מכוח תקנה 43 לתקנות (בעבר תקנה 35) פירושה תיקון כתב הגנה, מתן פרטים נוספים או החלטה אחרת הקשורה לכתב הגנה, אך אין משמעה אי התייצבות לפי הזמנה רגילה לקדם דיון בפני רשם לצורך הכנת המשפט.
    3. התקנה אינה ישימה לעניין איחור בהגשת תצהירי עדות ראשית. עניינה אי הגשת כתב הגנה במועד או אי ביצוע פעולה בקשה לכתב הגנה. אפשר ללמוד ממנה על דרך האנלוגיה : אם לא הוגש במועד תצהיר עדות, רשאי בית הדין לדון בעניין ללא אותה עדות.
    4. הפרקטיקה המקובלת בבית הדין לעבודה והנוהגת בבתי המשפט הכללים היא שאין תובע זכאי לפסק דין אם כבר מונח כתב הגנה בתיק בית הדין, גם אם כתב ההגנה הוגש באיחור.
    5. אולם אם בכתב ההגנה הנתבע מודה בעובדות המקימות את עילת התובענה, רשאי התובע לבקש פסק דין חרף קיומו של כתב ההגנה.
    6. הכחשה סתמית בכתב הגנה לאו הכחשה היא. טענה עובדתית שלא הוכחשה רואים אותה כטענה שמודים בה.  
    7. מבחינה דיונית הרי שבהיעדר הגנה מוסמך בית הדין ליתן פסק דין עוד לפני המועד שנקבע לדיון במעמד הצדדים.
    8. כמו כן, כל בקשה ובכלל זה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, מחייבת זכות תגובה לצד העלול להיפגע מהיענות לבקשה.
    9. מתן פסק דין במעמד צד אחד צריך להביא בחשבון עד כמה מבוססת העילה שבכתב התביעה, מה עוד שצעד כזה פוגע קשות בנתבע. כאשר יש להביא בחשבון את העובדה שגם את תקנות סדר הדין יש להפעיל בתום לב.
  15. אי התייצבות לדיון 
    1. בהתאם לתקנה, גם אם טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה, מוסמך בית הדין לפסוק על פי התביעה ובהיעדר התייצבות הנתבע.
    2. אי הגשת סיכומים דינה כדין אי התייצבות, ואולם תובע שלא הגיש סיכומיו ראוי למחוק את תביעתו ולא לדחותה.
    3. מחדלו של צד שאינו מעיין בבקשה המוגשת מטעמו, לא מקפיד לקבל העתק ממנה מחברו, אינו עוקב אחר ההחלטה בבקשה ופועל מתוך הנחה כי בית הדין ייעתר לבקשה , עולה לכדי זלזול בהליך השיפוטי.
    4. אי הופעה לדיון פוגעת בבעל הדין השני ובעבודת בית הדין, ועל כן  מוצדקת מחיקת תביעה מחמת אי התייצבות חוזרת ונשנית.
    5. דחיית תביעה עקב אי התייצבות תובע לדיון מהווה מעשה בית דין.
    6. בית הדין רשאי להתיר היעדרות התובע מההליך במקרים נדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה.
  16. ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד 
    1. בעניין ביטול פסק-דין שניתן בהעדר, הדין וההלכה הם כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין אז בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו, תוך קביעת פיצוי בהוצאות. ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית-המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, להשיג את מטרתו העיקרית – עשיית משפט צדק, על פני מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה, בקפדנות ובלא פשרנות מוגזמת.
    2. ככלל, אין בית דין זה רואה בעין יפה ניסיונות פרוצדורליים למנוע מבעל דין לטעון לגופו של עניין, ועל פי ההלכה אשר נקבעה כי יש לתת לו את יומו לפחות פעם אחת.
    3. שעה ששוקלים אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר, יש לאזן בין אינטרסים מתנגשים – מחד גיסא, האינטרס של העובד שבית הדין יקיים משפט מהיר והוגן ומאידך גיסא, האינטרס של המעסיק שיתאפשר לו לטעון לגופה של תביעה.  
    4. בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר צד, ישקול בית הדין את הטעם למחדלו של המבקש, ואף את סיכויי הצלחתו בדיון לגופו.
    5. בית הדין ישקול גם שיקולים של תועלת וצדק.
    6. גישת בתי הדין לעבודה מקלה היא בביטול פסק דין שניתן בהיעדר צד,  ואולם בית הדין רשאי להימנע מביטול הפסק, במקרים כגון תקלה בין בעל דין לעורך דינו או כשאין הגנה,  כאשר ברור כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לעיוות דין.
    7. ואולם, יצוין כי בעל דין שאינו מתייצב לדיון מחמת מחדל שלו לא סותם את הגולל על האפשרות לבטל את פסק הדין שניתן בשל היעדרותו. שכן, פגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה.
    8. הוא הדין כאשר ההיעדרות נגרמה באשמת פרקליטו של הצד הנעדר. במקרה כזה נפסק כי בביטול פסק הדין אגב השתת הוצאות משפט יש משום איזון סביר.
    9. לעיתים יתנה בית הדין תנאים אחרים להבטחת התייצבות הנתבע לדין.
    10. בית הדין רשאי שלא לבטל את פסק הדין בביטול גורף אלא לשנותו בתנאים המתאימים למה שנשמע לפניו בעת הדיון בבקשת הביטול.
    11. כלל, ביטול פסק דין כרוך בחיוב הרשלן בהוצאות נאותות.
    12. עם זאת נקבע ע"י בית המשפט העליון כי נוכח השלכותיה המשמעותית של ההחלטה על זכות הגישה לערכאות, אין להתנות את הביטול בתשלום ההוצאות בפועל, באופן שביצוע התשלום יהיה תנאי לביטול פסק הדין, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת.
    13. כן ניתן להתנות ביטול פסק דין שניתן בהעדר בתשלום הוצאות, אך זאת לאחר שמיעת טענת בעלי הדין.  
    14. הכלל הוא כי במקרה של ביטול פסק-דין, שניתן בהעדר בגלל מחדל של בעל דין, ייפסקו הוצאות לטובת הצד השני. אולם מקום שבא-כוח המשיבה, התנגד הן בבית הדין האזורי והן בפני בית הדין הארצי, לביטול פסק הדין, ללא הצלחה, נקבע כי אין לפסוק לטובתו הוצאות משפט.
    15. לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ייעשה במעמד הצדדים – ובהיעדר הסכמה מפורשת – אין מקום לדיון על פי סיכומים כתובים בלבד.
    16. אין לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר מבלי להזמין לדיון את הצד שכנגד. 
    17. מקום שלא הוזמנו בו בעלי הדין לדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, בטלה ההחלטה.
    18. החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין היא "החלטה אחרת" עליה ניתן לערער רק  לאחר קבלת רשות.
    19. מקום שבקשה לביטול פסק דין עקב ראייה חדשה נדונה לגופה, דהיינו בית הדין דן בבקשה לביטול פסק דין כבתביעה חדשה, יש לסווג את החלטתו כפסק דין בתביעה חדשה שהוגשה שעניינה, ביטול פסק הדין עקב ראייה חדשה שנתגלתה, וכפועל יוצא מכך מוקנית זכות ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
    20. עם זאת רשאי בעל הדין לערער על הפסק בד בבד עם הגשת הבקשה לביטול הפסק, כדי שלא יחמיץ את המועד להגשת הערעור או שיגיש בקשה להארכת המועד לערעור.
    21. איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין יכול שימנע את הביטול.  
    22. המגמה היא לאפשר לנתבעים לברר את תביעתם לגופה. משכך, בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ייטה בית הדין הארצי לעבודה לייחס משקל רב לעמדת הערכאה הדיונית, אם זו החליטה להאריך את המועד.
    23. אם מדובר בשיהוי ניכר הנובע מאי אכפתיות הלוקה בחוסר תום לב, יסרב בית הדין להאריך את המועד.
    24. אם רשם דחה בקשה לביטול פסק דין שנתן בהעדר צד, יידון הערעור על החלטתו בפני בית הדין הארצי.
    25. ההליך המתאים לתקיפת החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין, הוא בקשת ביטול; הגשת ערעור במקום בקשה כזו נחשבת ל"נוהג נפסד" אם כי לא בלתי תקין.
  17. ביטול פסק דין שניתן בפשרה או לאחר דיון במעמד הצדדים
    1. פסק דין הנסמך על הסכמה בין בעלי הדין ניתן לביטול בידי אחד מהם בשתי דרכים : (א) באמצעות ערעור; (ב) באמצעות תביעה לביטול הפסק.
    2. בית הדין הארצי לעבודה אימץ בענין זה את הכללים הנהוגים בבתי המשפט הכללים וקבע כי הדרך הנכונה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה היא הגשת תביעה עצמאית לביטול ההסכם. מקום שאין טענה לפגם בהליך השיפוטי, אלא לפגם בהסכם.
    3. כך שאם יבוטל ההסכם – יבוטל גם פסק הדין.
    4. תביעה לביטול ההסכם תוגש לבית הדין האזורי אשר נתן את הפסק ושם צריכה להישמע טענה, אם קיימת, הנוגעת לבסיס ההסכמה. מקום שלא הועלתה בבית הדין האזורי טענה הנוגעת לבסיס ההסכמה, ממילא החמיץ הטוען את ההזדמנות לכך, וטענה כזו כבר לא תשמע בשלב הערעור.
    5. לא בכל מקרה שיופר ההסכם ייאות בית הדין לבטלו, ויתכן שתרופת הנפגע תהיה שונה.
    6. אם ניתן פסק דין של פשרה, הכולל בחובו עניינים המצויים בסמכות בית המשפט האזרחי ובית הדין לעבודה, ביטולו ייעשה בבית המשפט או בבית הדין שנתן לו תוקף של פסק דין.
    7. עילה המצדיקה את ביטול ההסכם, כמו פגם בהליך ההסכמה תצדיק גם את ביטול פסק הדין המאשר את ההסכם.
    8. אולם נראה כי בית הדין לעבודה לא ייטה על נקלה לבטל פסק דין של פשרה. אלא במקרים נדירים שבהם עילת הביטול מוצדקת ברורה ומוכחת.
    9. לעומת זאת, במקום אחר, בית הדין דחה את טענתו של בעל דין שביקש לבטל פשרה שהושגה לדבריו מחמת אילוץ שנבע מאי הופעת עד מטעמו לדיון. בית הדין הטעים כי חולשה דיונית טקטית לא עולה כדי אילוץ.
    10. כך גם בית המשפט העליון דחה עתירה במסגרתה נטען כי יש להורות על ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי ועל ביטול הסכמתו למתן פסק-דין מכוח סעיף 79 א לחוק בתי המשפט משום שזו היתה בניגוד לציפיותיו של אחד הצדדים.
    11. במקרה נוסף נקבע כי פסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה הסותר נוהג, יגבר על הנוהג ולא יבוטל.
    12. טענות בדבר חובות של הצד שכנגד, שמטעמים שונים לא באו לידי ביטוי בדרך של קיזוז בהסכם הפשרה יש בה לעיתים כדי להקים עילה מוצדקת לתביעת ביטול ההסכם או שינויו. ואולם, טענת הקיזוז לא יכולה לעמוד כנגד מחויבות מוחלטת שצד קיבל על עצמו בהסכם הפשרה.
    13. ואולם, טעות בשיקול הדעת של פרקליט, או טעות בכדאיות העסקה, אין בה בדרך כלל כדי לגרום לביטול הסכם הפשרה.
    14. לעיתים הסכם הפשרה כולל תנאי מתלה שלא מולא. במקרה כזה התנאי שלא מולא לכאורה מבטל את תוקפו של פסק הדין, ואולם בית הדין רשאי שלא לבטל את פסק הדין בשלמותו ולהפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית.
    15. הצעת פשרה מטעם בית הדין, היא כשלעצמה אינה בגדר לחץ שניתן לראותו כאילוץ המקים תביעה לביטול פסק דין של פשרה.
    16. הלכה זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שלפיה סירובו של בעל דין להצעת פשרה מטעם בית הדין אסור שיפגע בו.
    17. לעומת זאת אי גילוי נאות מטעמו של הצד שכנגד הוכרה כעילת ביטול.
    18. משניתן פסק דין סופי וחלוט לאחר דיון במעמד הצדדים לא ייפתח בו דיון מחדש, אלא אם כן הוכח שהושג במרמה או שנחשפה ראיה שהוכח כי לא התאפשר לגלותה קודם לכן, ואף לא בשקידה סבירה וכי בכוחה לשנות לחלוטין את תוצאות המשפט.
  18. עיכוב ביצועו של פסק דין 
    1.  אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עם נתינתו.
    2. הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק-הדין או לפעול על-פיו בכל דרך אחרת. מי שזכה בדין זכאי להנות מפרי הזכייה.
    3. אלא אם כן מצאה ערכאת הערעור טעם מיוחד לעיכוב.
    4. על המבקש לעכב ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית הדין בדבר הנזק שייגרם לו אם לא יינתן העכוב.
    5. או בדבר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל.
    6. ביום 12.4.13 נכנס שינוי בסדרי הגשת הבקשות לעיכוב הביצוע. ממועד התיקון, בקשה לעיכוב ביצוע תוגש לערכאה הדיונית רק עת הודעת הערעור טרם הוגשה. משזו הוגשה, בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש לערכאה שדנה בערעור.
    7. המבקש לעכב ביצוע של פסק דין או של כל החלטה אחרת, יפנה לפי תקנה 129(5) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב -1991 לבית הדין של הערעור אם הוגש ערעור.
    8. היה וטרם הוגש ערעור על המבקש לפנות לערכאה שנתנה את הפסק (בבית הדין האזורי) וזו תדון בבקשה עד תומה גם אם בינתיים הוגש ערעור.
    9. לאחר שהוכרעה הבקשה בבית הדין שנתן את הפסק (בית הדין האזורי) אין צורך להגיש בקשה לערער עליה אלא די שהמבקש יגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית הדין של הערעור (בית הדין הארצי) אם בינתיים הוגש ערעור על הפסק עצמו.
    10. לעיתים יותנה העכוב בהפקדת כספים בקופת בית הדין או בתנאי אחר – כדי להבטיח שהמבקש יקיים את פסק הדין ובלבד שיהיה לתנאי שקבע בית הדין קשר לערעור או לנזק שעלול להיגרם למי מהצדדים.
    11. בבתי המשפט האזרחיים התגבשה פסיקה הנוגעת לפרשנות תקנות 466- 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (היום תקנה 145 לתקנות החדשות) הדנות בעכוב ביצוע החלטה עקב פנייה לערעור ולפיה על המבקש עיכוב להראות כי סיכוייו טובים הם לזכות בערעור.
    12. כמו כן על מבקש העיכוב להביא ראיה כי אם יבוצע פסק הדין ייגרם לו נזק ויקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו.
    13. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני – סיכויי הערעור להתקבל טובים. בין התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך.
    14. כאשר פסק הדין הוא כספי גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן ההנחה היא כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו.
    15. הכלל הבסיסי הוא כי מצבו הכלכלי של המערער שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהווה שיקול במסגרת שקילת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין. ברם לפעמים יש מקום לשקול אף את מצבו הכספי של המבקש ואת האפשרות שיתמוטט כלכלית.
    16.  טענה בדבר העדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה.
    17. לעיתים, יש להביא בחשבון כי קיים חשש כי לא יוכל המבקש להיפרע מהזוכה במקרה שערעורו יתקבל.
    18. עת דנים בעיכוב ביצוע של פסק דין הנוגע לתפקידו של עובד, יש להביא בחשבון מערכת אישית לקויה בין הצדדים ליחסי העבודה וכן את העובדה שהערעור נקבע לשמיעה בתוך זמן קצר.
    19. ראוי לאבחן בין מתן צו עיכוב ביצוע לגבי חיוב כספי לבין מתן צו עיכוב ביצוע של צו מניעה. בעיכוב ביצועו של צו מניעה יש בכך כדי להפוך את ההחלטה על פיה, עוד לפני שזכה המבקש בערעורו.
    20. מקום שהחליט בית הדין לעכב את ביצועו של פסק הדין, יעוכב גם מרוץ פיצויי ההלנה שנקבעו בפסק הדין.
  19. תביעה על פי הפסק
    1.  מקום שקשה לממש את החיוב בפסק הדין בדרכי ההוצאה לפועל משום שהסעד שניתן היה הצהרתי ואם מסיבה אחרת, רשאי הצד הזוכה להגיש תביעה חדשה על סמך העילה החדשה הנובעת מפסק הדין לבית הדין לעבודה.
    2. אין כל הגיון לקיים דיון, באותו "עניין", בשתי ערכאות משפטיות שונות. כשם שלבית-הדין הסמכות הייחודית לדון בתובענה שעילתה פסק בורר, שעה שנושא הבוררות הוא בסמכותו הייחודית של בית-הדין,  כך מן הראוי שתביעה הבאה לממש פסק-דין הצהרתי בעניין שהוא בתחום סמכותו של בית-הדין תתברר אף היא בבית-הדין לעבודה.
    3. גם כשמבקשים להפוך פסק בוררות או פסק חוץ לבר אכיפה או כשמבקשים לממש פסק דין הצהרתי – התביעה על פי הפסק מוכרת ואפשרית גם בבית הדין לעבודה.
    4. מצבים נוספים שבהם ייתכן צידוק מיוחד לתביעה על יסוד עילת הפסק הם משאין דרך לאכוף את ביצוע הפסק בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית המשפט.
  20. התערבות בג"ץ בפסיקת בית הדין לעבודה 
    1. בשבתו כבג"ץ מפקח בית המשפט העליון על החלטותיו של בית הדין לעבודה, כשם שהוא מפקח על החלטותיהם של בתי דין מיוחדים אחרים.
    2. אין מדובר בפיקוח על סדרי הדין אלא בפיקוח מהותי בעיקרו, החיוני להבטחת אחידות שיטת המשפט בישראל. משכך, במחלוקת בעניין נקודתי או בענין הנוגע לסדרי דין או לראיות לא יתערב בג"ץ בפסיקת בית הדין לעבודה.
    3. לעומת זאת בג"ץ יתערב בשאלות בעלות השלכות רחבות היקף, כדוגמת שאלת זכאותם של עובדי סיעוד זרים לגמול עבור עבודה בשעות נוספות בהיותם צמודים למטופל.
    4. או לדוגמא בשאלת מעמדו של "תשר" לענין קצבת תלויים.
    5. בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו פועל כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה הינה מצומצמת ביותר, ותחומה למקרים בהם התקיימו שני תנאים הכרחיים: האחד, כי בית הדין הארצי לעבודה נקלע ל"טעות משפטית מהותית"; השני, כי ההתערבות נחוצה "למען הצדק".
    6. בג"ץ נוטה שלא להתערב כדבר שבשגרה אלא בעניינים בעלי חשיבות מן הבחינה העקרונית הציבורית.  
    7. התערבות בג"ץ היא רק במקרים של חשיבות ציבורית כללית החורגת מהמקרה הפרטני והקונקרטי.
    8. בג"ץ לא יישמע ראיות חדשות ולא יקבע עובדות שלא נקבעו בידי בית הדין הארצי לעבודה.
    9. בין היתר ודרך כלל לא יתערב בג"ץ בשיקול דעתו של בית הדין הארצי בשאלת מתן רשות לערער על החלטות ביניים.
    10. וכן לא בשאלות הנוגעות לסדרי דין כמו עיכוב ביצוע פסק דין של בית דין אזורי .
    11. כך גם בג"ץ לא יטה להתערב כאשר יש יותר מאפשרות אחת לפרשנות הסוגיה שבמחלוקת.
    12. בג"ץ עשוי להתערב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מקום שהוא סובר כי הצדק מחייב תיקון טעות משפטית מהותית. שהצדק דורש את תיקונה. גישה מצמצמת זו יפה ביתר-שאת מקום שבו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים לגבי השאלה שעמדה להכרעתם והגיעו למסקנה דומה.
    13. בג"ץ לא יתערב מקום שהעותר לא מיצה את כלל אפשרויות ההשגה בבתי הדין לעבודה.
    14. מידת ההתערבות של בג"ץ גדולה יותר בפסיקות שבהן בית הדין הארצי לעבודה פוסק כערכאה ראשונה. 
    15. וזאת להבדיל ממקרים שבהם זכות הערעור לבית הדין הארצי היתה מוגבלת למשל כשמדובר היה בדחיית בקשת רשות ערעור.
    16. קבלת חוות דעת מומחה על ידי בית משפט הנה בגדר ממצא עובדתי. בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, ועילות ההתערבות אינן כוללות התערבות במסקנת מומחה.
    17. רק במקרים חריגים מוצא עצמו בג"ץ מתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה שלהם סמכות ייחודית.
    18. בכך שעתירה מעוררת שאלות כלליות משותפות למספר רב של עותרים אין די על מנת שבית המשפט העליון ייזקק לעתירה, גם בגדרי סדרי הדיון בבתי הדין לעבודה ניתן להביא לדיון משותף בשאלות, ככל שיהיה לכך מקום.   
    19. במקרה מסוים סברו שופטי בג"ץ כי שורת הצדק מחייבת התערבות בפסיקה מוטעית של בית הדין הארצי לעבודה, משזו הביאה לחיוב בסכומי כסף גדולים המגיעים למיליוני שקלים.
    20. גם כאשר מדובר בשאלת עצם סמכותו של בית הדין לעבודה לדון, רואה עצמו בג"ץ חופשי להתערב במסקנותיו של בית הדין.
    21. בג"ץ לא ייטה להתערב בפרשנותו של הסכם קיבוצי, שכן בתי הדין לעבודה הם האמונים על שמירת יחסי העבודה.
    22. בג"ץ לא יתערב בשאלות של דחיית מועדים או סירוב לדחייה.
    23. העובדה ששופטי בית הדין הארצי לעבודה נחלקים בשאלה פלונית איננה בבחינת טעם להתערבות שופטי בג"ץ בהכרעתם.
    24. משנדחתה עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד פסיקת בית הדין לעבודה, חויבו לא פעם העותרים בהוצאות משפט.
    25. במקרים מיוחדים ראה עצמו בית הדין הארצי לעבודה מוסמך לסטות מהלכות שהתווה עבורו בית המשפט העליון, כדי שלא "תתאבן מערכת משפט העבודה" .
    26. ואולם אין לפרש דברים אלו כאילו בית הדין הארצי לעבודה חופשי לסטות מפסיקת בית המשפט העליון אלא רק כי רשאי הוא לבחון ולאבחן הלכות מהעבר ולעיין בהן על פי שינוי העיתים והחקיקה.
    27. חובת בית-משפט למלא אחר הלכה שיצאה בערכאה גבוהה יותר מקורה בסדר הציבורי ובדרך ארץ שערכאה אחת רוחשת לחברתה, וברצון והצורך למנוע דיוני סרק.
    28. בהינתן שתי הלכות משפטיות הסותרות זו את זו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כאשר אין בנמצא הכרעה מאת בית המשפט העליון, מצווה בית הדין להוציא ישן מפני חדש על פי העיקרון "שהלכה כאחרונים".
    29. פסיקת בית הדין הארצי מחייבת ומנחה את בתי הדין האזוריים מעצם מעמדו של בית הדין הארצי כערכאת ערעור מכוח מעמד זה עיצב בית הדין לעבודה מאז הקמתו את משפט העבודה ופיתח אותו וממשיך לפתח אותו אף כיום.
  21. סמכות  רשם לתת פסק דין 
כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

מראה מקום

מאמרים קרובים