תמצית הכללים

1. הוראת סעיף 20(ב2) לחוק דומה במהותה להוראה הנוגעת לניכויים משכר העבודה, והחוב בו מדובר הוא חוב קצוב שהעובד התחייב לשלמו למעסיק ולא חוב בלתי קצוב שהמעסיק תובעו והעובד מכחישו.
2. כאשר עקב פטירת העובד משולמים לשאריו פיצויי פיטורים, המעסיק אינו רשאי לקזזם כנגד חוב של העובד. הזכות היא לא של המנוח, ובאופן חריג גם לא של עיזבונו. היא יוחדה כולה בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים ל"שאיר" המנוח. נקודת מוצא זו מביאה למסקנה חד-משמעית שלא ניתן להחיל את סעיף 20(ב2) לחוק על מקרה כאמור.
3. קיזוז חוב של ראש מועצה מקומית מכוח סעיף 189(ד) לצו המועצות המקומיות ובהתאם להחלטת שר הפנים, מפיצויי הפרישה להם זכאי ראש המועצה – נעשה כדין, ועולה בין היתר עם הוראת סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר.
4. חוב שחב העובד למעסיקו בשל כך שהעובד זכה ל"שכר ביתר" בהעסקה עפ"י שעות גמישות, הוכר כחוב שניתן לקזזו מפיצויי פיטורים.
5. סכומים ששולמו בטעות – ניתנים לניכוי. ואולם, הקיזוז צריך להעשות כנגד הסכום ששולם בפועל (בגין כל אחת מהשבתות) בערכו הריאלי.
6. ככלל, אין ליתן תוקף להסכמים בהם מעניק המעסיק לעובד סכומים על חשבון פיצויי פיטורים במהלך תקופה העבודה, ובשעה שמפוטר העובד נותר הוא ללא זכות לפיצוי.
7. השאלה האם הלכה למעשה העובד יהא זכאי לפיצויי פיטורים תלויה גם בהחלטה בעניין טענות הקיזוז  ולכן אין מקום לתת פסק דין חלקי בנושא הפיצויים מבלי לדון גם בטענת הקיזוז.
8. הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 קובעת כי סכומים ששולמו לקופה  אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול.

הוראת חוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958

• 20 (ב2) המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים.

פירוט הכללים

א. הוראת סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר דומה במהותה להוראה הנוגעת לניכויים משכר העבודה, והחוב בו מדובר הוא חוב קצוב שהעובד התחייב לשלמו למעסיק ולא חוב בלתי קצוב שהמעסיק תובעו והעובד מכחישו.

האמור נפסק ע"י בית הדין הארצי בעניין חברת עיתונות מקומית בע"מ¹.

ובמקום אחר נפסק² כי המעסיקה לא היתה רשאית לנכות מפיצויי הפיטורים או משכר העבודה שהגיע לעובדת סכום בגין פיצוי על נזקים שנגרמו לה לטענתה, שכן אין המדובר ב"סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת"

בדרך זו גם הלכו בתי הדין האזוריים באופן שפעם אחר פעם נפסק כי טענות לנזקים שאינם קצובים שגרם עובד, שהתגלו לאחר סיום העסקתו, אינם בגדר חוב של עובד, בוודאי לא חוב קצוב, שניתן לקזזו, כמצוות הפסיקה בעניין זה³.

ב. כאשר עקב פטירת העובד משולמים לשאריו פיצויי פיטורים, המעסיק אינו רשאי לקזזם כנגד חוב של העובד. הזכות היא לא של המנוח, ובאופן חריג גם לא של עיזבונו. היא יוחדה כולה בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים ל"שאיר" המנוח. נקודת מוצא זו מביאה למסקנה חד-משמעית שלא ניתן להחיל את סעיף 20(ב2) לחוק על המקרה האמור.

בעניין שרה שמילוביץ⁴ בית הדין הארצי לעבודה  פסק כי סעיף 20(ב2) לחוק קובע שהמעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים. אילו המנוח היה חי והיה זכאי לפיצויי פיטורים, אין ספק שהמעסיקות היו רשאיות לנכות מסכום פיצויי הפיטורים שלו את סכום החוב שחב להן המנוח. ברם, פטירתו של המנוח שינתה את פני הדברים והיא זו שהולידה במקרה זה את הזכות לפיצויי הפיטורים לאלמנה מכוח סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

אשר לפיצויי הפיטורים המשתלמים לשאירי הנפטר, קבע המחוקק באופן יוצא מן הכלל שאלה לא יהוו חלק  מהעיזבון, אלא מנת חלקו של ה'שאיר' בלבד. הזכות היא לא של המנוח, ובאופן חריג גם לא של עיזבונו. היא יוחדה כולה ל'שאיר' המנוח, ואין לעיזבון חלק ונחלה בה. נפסק כי נקודת מוצא זו מביאה למסקנה חד-משמעית שלא ניתן להחיל במקרה דנן את סעיף 20(ב2)  לחוק הגנת השכר. משכך אף לא ניתן לקזז את סכום חובו של המנוח מפיצויי הפיטורים אשר להם זכאית האלמנה כשאיר. צוין עוד כי תכלית החקיקה הייתה לאפשר לשאירים קיום בכבוד לאחר פטירת מפרנסם ואין אף לבחון במקרה זה מצבו הכלכלי של מי טוב יותר, הנושה או שאירי המנוח.

ג. קיזוז חוב של ראש מועצה מקומית מכוח סעיף 189(ד) לצו המועצות המקומיות ובהתאם להחלטת שר הפנים, מפיצויי הפרישה להם זכאי ראש המועצה – נעשה כדין, ועולה בין היתר עם הוראת סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר.

במקרה שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה⁵, שר הפנים, הטיל על התובע כראש מועצה, חיוב אישי. משהתובע לא פרע את חובו, הורה הממונה,  לחשב המלווה של המועצה, לקזז את הסכום האמור מכל סכום המגיע לתובע. לפי הוראה זו קיזזה המועצה את סכום החיוב האישי מכספי הפרישה, להם היה זכאי. התובע טען כי הקיזוז לא היה כדין ועומד בניגוד להוראת סעיף 189(ד) לצו המועצות המקומיות. נפסק כי המועצה היתה רשאית לפרוע את החוב "בדרך הקיזוז" מהכספים שעמדו לזכות התובע (החייב) בקופת המועצה, וכי אין לומר, שהדרך היחידה שעמדה בפני המועצה, לשם גביית החוב היתה הגשת תביעה כנגד התובע, שהינה הליך יקר ומיותר לגביית חוב.

אשר לאופן הקיזוז נפסק כי המועצה היתה רשאית לקזז את סכום החוב מסכום פיצויי הפרישה וזאת בהתאם לסעיף 53(א) לחוק החוזים לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973בצירוף סעיף 61(ב) לחוק האמור, משמדובר בחיובים קצובים. כמו גם נוכח סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר. בנסיבות אלו בית הדין לא מצא כל פגם בדרך הקיזוז בו נקטה המועצה לשם גביית החוב.

ד. חוב שחב העובד למעסיקו בשל כך שהעובד זכה ל"שכר ביתר" בהעסקה עפ"י שעות גמישות, הוכר כחוב שניתן לקזזו מפיצויי פיטורים.

ראו לעניין זה פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין לבנה פילוסוף⁶.

ה. סכומים ששולמו בטעות – ניתנים לניכוי. ואולם, הקיזוז צריך להעשות כנגד הסכום ששולם בפועל (בגין כל אחת מהשבתות) בערכו הריאלי.

כך נפסק בעניין ראפת מוסא טאהא⁷. ואולם, באותו מקרה בית הדין שוכנע כי המעסיקה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שהסכום שולם בטעות. לכל היותר ניתן לומר שהמעסיקה עמדה על כך שהיא משלמת הלכה למעשה יותר מהמקובל בענף ולא כל שכן שבחוק, והחליטה "ליישר את הקו" מכל מקום, וגם אם ניתן לקזז סכום כלשהו ששולם בטעות מפיצויי פיטורים, יש לקזז את הסכום העודף ששולם בפועל בכל אחת מהשבתות שבהן עבד העובד בערכו הריאלי, וסכומים אלה לא הוכחו.

ו. ככלל, אין ליתן תוקף להסכמים בהם מעניק המעסיק לעובד סכומים על חשבון פיצויי פיטורים במהלך תקופה העבודה, ובשעה שמפוטר העובד נותר הוא ללא זכות לפיצוי.

בעניין עזבון המנוח מוסא חליל⁸ נקבע כי פיצויי פיטורים אמורים להשתלם, בעת פיטוריו של העובד, על מנת לאפשר לו להתמודד עם הנסיבות הנוצרות עקב גדיעת מקור פרנסתו. על כן, וככלל, אין ליתן תוקף להסכמים בהם מעניק המעסיק לעובד סכומים על חשבון פיצויי פיטורים במהלך תקופת העבודה, ובשעה שמפוטר העובד נותר הוא ללא זכות לפיצוי. ואולם, במקרה שהובא לפתחו של בית הדין נעתר המעסיק לבקשתו של העובד ושילם לו במהלך שנות עבודתו, בשלוש תקופות שונות, סכומים בשווי זכאותו לפיצויי פיטורים, נכון למועד התשלום. באותן נסיבות בית הדין הארצי פסק כי התעלמות מתשלומים אלה בדיעבד,  ופסיקת פיצויי פיטורים כאילו לא שולמו הסכומים הנקובים בכתבי הסילוק, משמעותו מתן תוקף להתעשרות של העובד שלא כדין.

ז. השאלה האם הלכה למעשה העובד יהא זכאי לפיצויי פיטורים תלויה גם בהחלטה בעניין טענות הקיזוז ולכן אין מקום לתת פסק דין חלקי בנושא הפיצויים מבלי לדון גם בטענת הקיזוז.

בהתאם לפסיקה, טענת קיזוז היא טענת הגנה מהותית ונפרדת⁹. לפיכך, נקבע ע"י בית הדין הארצי¹⁰ כי  השאלה האם הלכה למעשה העובד יהא זכאי לפיצויי פיטורים תלויה גם בהחלטה בעניין טענות הקיזוז, וטענות אלה הן טענות הצריכות להתברר במהלך הדיון, משכך אין מקום ליתן פסק דין חלקי על אף הסמכות העקרונית לעשות כן, בדרך כלל במקרים בהם הנתבע מודה בחלק מהתביעה¹¹

ח. הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 קובעת כי סכומים ששולמו לקופה  אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול.

ראו הרחבה בנוגע לסעיף בפרק הדין בחוק פיצויי פיטורים.

מראה מקום

1. דב"ע שן/3-119 חברת עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, 18.11.90↩
2. עע (ארצי) 13832-12-10‏ שופר-ארגון להפצת יהדות נ' אילנית לוגסי, 26.5.2016↩
3. ראו למשל: סעש (ת"א) 5468-09-15‏ ‏ אוריין מנצור נ' יהודה מליחי, 6.9.27↩
4. דב"ע נז/3-98 שרה שמילוביץ נ' בי"ח בלומנטל, פד"ע ל 561↩
5. תעא (חי') 3782/06 ‏כבהא אחמד איברהים נ' מועצה מקומית בסמ"ה, 7.8.2011↩
6. דב"ע נו/3-93 לבנה פילוסוף נ' ב' שור ושות' מהנדסים ויועצים, 8.5.97 עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 5845/98 ב' שור ושות' מהנדסים ויועצים בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה↩
7. דב"ע נב/3-76 ראפת מוסא טאהא נ' בית אבות מעון הרופא, פד"ע כד 244, 246↩
8. ע"ע 1489/04 עזבון המנוח מוסא חליל נ' מלון סנט ג'ורג', 25.0.06↩
9. ע"ע (ארצי) 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל,  25.4.07;  רע"א 11736/05  בנימין צאירי נ' רחל שרעבי 6.4.06; ע"א 4506/91 צבי אהרוני נ' א.ש.ת. כספים בע"מ,7.7.94; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו 518(3)↩
10. ברע (ארצי) 30467-04-13  רחל ויינשטוק נ' בית אבות הורים "שפע חיים", 2.5.13↩
11. כך גם נפסק בברע (ארצי) 45253-12-16  ששון חלצסי נ' יבולי אביב עקירב בע"מ, 6.2.2017↩