עולם העבודה | אוקטובר 17, 2023
למדריך

תמצית הכללים הנוגעים לתשלום דמי הבראה

  1. הצו חל על כלל העובדים במשק, למעט עובדים ששכרם משתלם לפי הסכמים קיבוציים החלים בשירות הציבורי או מוצמד להם וכן עובדים במפעלים מוגנים.
  2. הזכאות וגובה תשלום דמי הבראה.
    1. שיעור הזכאות במגזר הפרטי עומד כיום על 418 ש"ח.
    2. נטל ההוכחה בדבר ביצוע התשלום מוטל על המעסיק
    3. זכות לתשלום דמי הבראה אינה ניתנת לוויתור ותשלומים בלי קשר לדמי הבראה המשולמים על פי צו הרחבה, אינם מוציאים את המעביד ידי חובת הוראות הצו.
    4. ניתן לשלם דמי הבראה כחלק מהשכר הכולל, אולם הנטל להוכחת תשלום בצורה הזו מוטל על המעסיק.
    5. תביעת עובדת לאי מתן הודעה על תנאי ההעסקה נדחתה משעה שנמצא שהעובדת ידעה, כי שכרה כולל חגים, הבראה ונסיעות.
    6. אין לזקוף תשלומים ששולמו לעובדים ברכיב "שונות" או "דמי עזיבה" על חשבון דמי הבראה.
    7. משאין חולק כי בשתי שנות העבודה האחרונות שולמו לעובד דמי הבראה ואין כל ראיה כי שולמו בגין תקופה שקדמה לכך, יזקפו תשלומים אלה, ככל שלא הוסכם אחרת, בגין החבות לשנתיים האחרונות.
    8. אי תשלום דמי הבראה יכול להוות עילה להתפטרות בדין מפוטר.
    9. מימון תשלום הוצאות נופש על ידי המעסיק יכול להיזקף על חשבון תשלום דמי הבראה בהסכמת העובד.
    10. עובד לא יידרש להוכיח כי שהה בבית הבראה או השתתף בכל צורת נופש אחרת כתנאי לתשלום דמי הבראה כאמור בצו זה.
    11. דמי הבראה היא זכות נלוות.
  3. הצו זה אינו חל על מעבידים ועובדיהם, שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בדבר השתתפות בדמי הבראה או השתתפות אחרת בקצובת הבראה או במסגרת קופת גמל (ענף הבראה) על פי הסכם עבודה קיבוצי.
  4. שיעור דמי הבראה משולם בשיעור מדורג לפי ותק של העובד במקום העבודה.
  5. הזכאות קמה רק לאחר שהעובד השלים שנת עבודה.
    1. על העובד הנטל להראות כי עבד שנה אחת.
    2. מאחר שהמעסיקה מנעה מהעובד לעבוד שנה שלמה ופיטרה אותו ללא הודעה מוקדמת יש לחשב את זכויותיו של העובד לתשלום דמי הבאה כאילו עבד שנה שלמה.
    3. אין דרישה לעבודה רציפה בפועל באותה שנה כתנאי לזכאות.
  6. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.
  7. כל אימת שלא עבדו המדריכים יותר ממשרה מלאה כל שעות עבודתם, כולל שעות נוספות, יובאו במניין השעות לצורך חישוב היקף המשרה לצורך תשלום דמי הבראה.
  8. דמי ההבראה ישולמו באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם כן הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה.
  9.  אין מניעה לפצל תשלום דמי הבראה לתשלום חודש בחודשו.
  10. בקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה בלא תשלום וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. אולם, לקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק.
  11. קיימת מחלקות בפסיקת האזורי האם תקופת שמירת הריון נחשבת לתקופה המזכה בתשלום דמי הבראה.
  12. נמחקה הוראה בצו ההרחבה שאפשרה פדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות וכיום הזכות ניתנת לפדיון בגין כל תקופת ההעסקה של העובד, בכפוף לתקופת ההתיישנות בת 7 שנים.
  13. אין בהוראות צו ההרחבה כדי לפגוע בזכות של העובד לתשלום דמי הבראה בגין יציאה בפועל להבראה.
  14. ייחוס משמעותי של שכר העובד לדמי ההבראה אינו בהכרח מיטיב עימו אלא עשוי לפגוע בו, זאת כיוון שהיקף ההפקדות הסוציאליות עבורו מצטמצם עקב הפיחות בערך השעה (ללא מרכיב דמי ההבראה הגבוהים).
  15. מעסיק ששילם דמי הבראה באיחור רב אינו יכולה לטעון כי הוא זכאית לקבלת חזרה תשלום דמי ההבראה ששולמו משלא ניתן לצבור תשלום דמי הבראה.
  16. דמי הבראה אינו רכיב הנושא בצידו תשלום פיצויי הלנה.
  17. דמי הבראה אינה חלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים.  

פירוט הכללים בנוגע לתשלום דמי הבראה

א. הצו חל על כלל העובדים במשק, למעט עובדים ששכרם משתלם לפי הסכמים קיבוציים החלים בשירות הציבורי או מוצמד להם וכן עובדים במפעלים מוגנים.

  • צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש עפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957

    בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה לאמור, כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7031/2016) מיום ד' בתמוז התשע"ו (10 ביולי 2016) בין נשיאות הארגונים העסקיים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי, שעניינו תיקון תקופת ההתיישנות שתהיה כדין ולא בת שנתיים, כך שיתוקן צו הרחבה מיום ב' באלול התשנ"ח (13 בספטמבר 1998) להסכם הקיבוצי הבסיסי 7038/1998 (להלן – צו ההרחבה הבסיסי), וכי ההוראות המורחבות שבתוספת יחולו על כל העובדים והמעבידים למעט:
    (1) עובדים ששכרם משתלם בהתאם להוראות הסכמים קיבוציים החלים בשירות הציבורי;
    (2)  עובדים ששכרם משתלם על פי הצמדה להסכמי שכר בשירות הציבורי;
    (3)  עובדים במפעלים מוגנים כאמור בסעיף 17(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

  • חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987
    מפעלים מוגנים
    17 (א)  הוראות חוק זה יחולו לגבי עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף בתקציבם, בין אם מלאו להם 18 שנים ובין אם לאו, אם קבע כך שר העבודה והרווחה בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, דרך כלל או לסוגים; בתקנות כאמור יכול שייקבע שכר מינימום הנמוך מהאמור בחוק זה.

בעניין גלעד ברנע1 נפסק שבשעה שבצו ההרחבה נקבע שלא יחול על עובדים בשירות הציבורי, יש לפרש את האמור כמכוון לכך שאותם עובדים לא יקבלו כפל תשלום בגין דמי הבראה. אך מקום שבהסכם קיבוצי בשירות הציבורי לא נקבעה זכות לדמי הבראה ייהנה העובד מהוראות הצו.

בעניין לשכת המסחר תל אביב יפו2 נפסק כי על-פי מבנהו, מטרתו ותכליתו, יכול צו הרחבה להינתן לגבי היקף התחולה של ההוראה ההסכמית, מבחינה גיאוגרפית או מבחינה ענפית, יכול הוא להינתן לגבי היקף תחולה שהוא פחות מהיקפה הגיאוגרפי או הענפי של ההוראה ההסכמית, ויכול הוא להינתן לגבי היקף תחולה שהוא מעבר להיקפה של ההוראה ההסכמית, מבחינה גיאוגרפית או מבחינה ענפית (דוגמת צווי ההרחבה של תוספת היוקר, דמי נסיעה וקצובת הבראה ונופש). כל זאת, מבלי לשנות את מהותה של ההוראה המורחבת. כמובן גם, שקביעת היקף תחולה, החריג מההוראה ההסכמית, צריך שתהיה מטעמים ענייניים.

ב. הזכאות וגובה תשלום דמי הבראה.

1. שיעור הזכאות במגזר הפרטי עומד כיום על 418  ש"ח

ביום 11.09.2023 נחתם צו הרחבה הקובע שדמי ההבראה במגזר הפרטי יעמדו על 418 ₪ ליום הבראה ויחולו רטראקטיבית החל מיולי 2023.

תעריף בשירות המדינה, רשויות  מקומיות, ומוסדות ההסתדרות עומד על סך של 471 ש"ח.

2. נטל ההוכחה בדבר ביצוע התשלום מוטל על המעסיק

בעניין עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ3 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי החובה לשלם דמי הבראה מוטלת על המעביד ומשהוכיח עובד, כי הועסק שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם את דמי ההבראה שהרי בטענת פרעתי מדובר.

בעניין עמרוסי כמוס4 נפסק על ידי בית הדין האזורי כי הנטל להוכיח, כי אכן דמי הבראה שולמו בפועל, מוטל על המעביד והנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה. שכן מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובע לא קיבל דמי הבראה והנתבעת לא הביאה ראיה לסתור נתון זה. ראו גם לעניין זה האמור בעניין חיים ארז5.

3. זכות לתשלום דמי הבראה אינה ניתנת לוויתור ותשלומים בלי קשר לדמי הבראה המשולמים על פי צו הרחבה, אינם מוציאים את המעביד ידי חובת הוראות הצו.

בעניין יגאל עמיאל6 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי ההוראה שנקבעה על פי צו הרחבה רואים אותה כחלק מחוזה העבודה בין העובד למעבידו (סעיף 30(א) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי״ז-1957). זכות מכוח הוראה כאמור אינה ניתנת לוויתור ותשלומים בלי קשר לדמי הבראה המשולמים על פי צו הרחבה, אינם מוציאים את המעביד ידי חובת הוראות הצו.

4. ניתן לשלם דמי הבראה כחלק מהשכר הכולל, אולם הנטל להוכחת תשלום בצורה הזו מוטל על המעסיק.

בעניין אלכסנדר נורדשטיין7 נפסק אכן, ניתן לכלול בשכר את דמי ההבראה, אך הסכמה שכזו בין הצדדים צריכה להיעשות בצורה מפורשת וחד משמעית8. שאלת קיומה של הסכמה כאמור הנה שאלה עובדתית, כשבהעדר פירוט רכיב בתלוש קמה החזקה המעוגנת בסעיף 26 ב (ג) לחוק הגנת השכר כי השכר אינו כולל דמי הבראה9.

5. תביעת עובדת לאי מתן הודעה על תנאי ההעסקה נדחתה משעה שנמצא שהעובדת ידעה, כי שכרה כולל חגים, הבראה ונסיעות.

בעניין דפנה אקרמן10 פסק בית הדין הארצי כי העבדת אינה זכאית לפיצוי בגין אי קיום חובת המשיבות למסור לה הודעה כנדרש לפי חוק הודעה לעובד, שכן היא ידעה, כי שכרה כולל חגים, הבראה ונסיעות עוד בטרם נחתם ההסכם, הפגם באי מסירת ההודעה תוקן בחתימה על ההסכם ולא הוכח כי נגרם לעובדת נזק עקב העדר מסירת הודעה זו.

6. אין לזקוף תשלומים ששולמו לעובדים ברכיב "שונות" או "דמי עזיבה" על חשבון דמי הבראה.

בעניין אודר הנדסה ובניין בע"מ11 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי את התשלומים ששולמו לעובדים ברכיב "שונות" אין לזקוף על חשבון שכר עבודה שהגיע להם או על חשבון זכויות סוציאליות. ככלל, תלושי השכר מהווים ראייה לכאורה לנתונים המפורטים בהם. אולם במקרה זה, הכינוי שונות אינו מעיד על מהות התשלום ששולם, בהיעדר מחלוקת על זכאות העובדים  לתשלומים השנויים במחלוקת (שכר מינימום, גמול שעות נוספות, חופשה, הבראה, דמי חגים, תשלומים לקופת גמל), נטל ההוכחה כי הם שולמו לעובדים במסגרת רכיב "שונות" מוטל על החברה.

כאמור, בעניין יאיר אפטר12 נפסק כי סכום שהוכתר בשם "חופש עזיבה" מבלי לפרט מה מסתתר מאחורי תשלום זה אינו יכול להיזקף על חשבון תשלום דמי הבראה.

7.  משאין חולק כי בשתי שנות העבודה האחרונות שולמו לעובד דמי הבראה ואין כל ראיה כי שולמו בגין תקופה שקדמה לכך, יזקפו תשלומים אלה, ככל שלא הוסכם אחרת, בגין החבות לשנתיים האחרונות.

האמור נפסק בעניין אלכסנדר פינדיורין13. על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בעניין אקרם שראונה[1. (ארצי) 18335-12-18‏ ‏אקרם שראונה – אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ 20.1.2020] ובעניין נחום סטפנסקי14

8. אי תשלום דמי הבראה יכול להוות עילה להתפטרות בדין מפוטר.

בעניין מורד פלטאס15 נפסק כי שאי תשלום תנאים סוציאליים ובכלל זה אי תשלום דמי הבראה לתקופה של חמש שנים מהווה נסיבה ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו.

9. מימון תשלום הוצאות נופש על ידי המעסיק יכול להיזקף על חשבון תשלום דמי הבראה בהסכמת העובד.

בעניין שלום16 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי אין לראות בנופשים אליהם יצאה המערערת כבונוסים, שבצידם נשארים בעינם דמי הבראה, כזכות לפדיון בכסף, אלא יש לראות במימון הנופשים הללו על ידי המעסיקה, תשלום דמי ההבראה באופן שאינו מזכה את המערערת בפדיונם.

בעניין אריאלה מילר17 נפסק על ידי בית הדין האזורי כי במקרה הנוכחי, קבלת העובדת תשלום דמי ההבראה במשכורת במשך כ- 4 שנים ללא מחאה וללא דרישה ולו פעם אחת לתשלום דמי הבראה, שמצטרף לכך הנתון של השתתפות בפועל של כל עובדי החברה בימי הנופש הקבוצתיים המאורגנים, מביאים לידי מסקנה שאכן ראו העובדים והסכימו לראות בצורות נופש אלה תשלום דמי ההבראה.

מאידך, בעניין מירי אנגל18 נפסק על סמך עניין אריאלה מילר שלא סוכם כי הסיורים אליהם יצאה העובדת  באים על חשבון דמי הבראה.

10. עובד לא יידרש להוכיח כי שהה בבית הבראה או השתתף בכל צורת נופש אחרת כתנאי לתשלום דמי הבראה כאמור בצו זה.

האמור נפסק בעניין חברת מ.ח.צ טויס בע"מ19.

11. דמי הבראה היא זכות נילוות

בעניין ד"ר קלר20 נפסק כי המושג זכויות נלוות כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה כגון חופשות למיניהן, תגמולי פרישה, משכורת 13, מענקי חגים והטבות בעין – ארוחות, דמי הבראה, ביגוד, ספרות מקצועית, וכיוצא באלה, המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת או מטעם מסוים והם אינם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה אלא רק נלווים לה.

ג. הצו זה אינו חל על מעבידים ועובדיהם, שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בדבר השתתפות בדמי הבראה או השתתפות אחרת בקצובת הבראה או במסגרת קופת גמל (ענף הבראה) על פי הסכם עבודה קיבוצי.

ד. שיעור דמי הבראה משולם בשיעור מדורג לפי ותק של העובד במקום העבודה.

  • צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957

    5(א)  קצובת ההבראה תינתן בשיעורים האלה, אלא אם כן נקבעה הוראה עדיפה בהסכמים הקיבוציים שבתוקף מזמן לזמן לעובדים במשרה מלאה:
    עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל – 5 ימי הבראה;
    מהשנה השנייה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל – 6 ימי הבאה;
    מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל – 7 ימי הבראה;
    מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה לעבודה במפעל – 8 ימי הבראה;
    מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה לעבודה במפעל – 9 ימי הבראה;
    מהשנה העשרים ואילך לעבודה במפעל – 10 ימי הבראה.

בעניין היבי מוחמד21 נפסק כי הקובע לחישוב הזכאות לדמי הבראה הוא תקופת העבודה במפעל ולא תקופת העבודה אצל אותו מעביד. האמור גם נפסק בעניין בוריס נאומוב22.

ה. הזכאות קמה רק לאחר שהעובד השלים שנת עבודה.

1. על העובד הנטל להראות כי עבד שנה אחת.

כאמור, בעניין עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ3 נפסק -משהוכיח עובד כי הועסק שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם את דמי ההבראה שהרי בטענת פרעתי מדובר.

2. מאחר שהמעסיקה מנעה מהעובד לעבוד שנה שלמה ופיטרה אותו ללא הודעה מוקדמת יש לחשב את זכויותיו של העובד לתשלום דמי הבאה כאילו עבד שנה שלמה.

האמור נפסק על ידי בית הדין הארצי בעניין אבנר וקסמן23. ראו גם לעניין זה פסיקת בית הדין האזורי בעניין אולג לוינסקי24

לעומת זאת, בעניין איששים טפרה25 נפסק כי אין בהסכם הקיבוצי הוראה הקובעת זכאות לדמי הבראה במקרה של פיטורי עובד סמוך לפני מלאת שנה להעסקתו בדומה להוראת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963. בפרשת אבנר וקסמן הנ"ל נקבע בהנמקת הנ"ל כי פיטורי עובד לאלתר ללא  הודעה מוקדמת מהווה הפרת חוזה והיא מקימה לעובד זכות לתבוע תרופות הנובעות מהפרת חוזה ובהן נזקים שנגרמו עקב ההפרה לרבות נזק המתבטא באי השלמת שנת עבודה וכתוצאה מכך אי זכאות לדמי הבראה. בעוד שבעניינו, ניתנה לתובע הודעה מוקדמת כדין לפיכך הלכת וקסמן אינה חלה בעניינינו והעובד אינו זכאי לתשלום דמי הבראה כאילו השלים שנת עבודה אחת.

3. אין דרישה לעבודה רציפה בפועל באותה שנה כתנאי לזכאות.

בעניין נגר רחמים26 ביה"ד הארצי לעבודה מציין בהערה כי כיוון שיחסי העובד מעביד בין הצדדים נמשכו גם בתקופת היעדרותו של המשיב מחמת תאונת העבודה- בדין קבע בית הדין האזורי כי המבקש זכאי לדמי הבראה שכן עבד למעלה משנה.

בעניין מיכאל חרלמנוב27 נפסק כי בשונה מס' 1 לחוק פיצויי פיטורין הנוקט בלשון "שנה אחת ברציפות" אין בצו ההרחבה דרישה לרציפות, אלא למשך עבודה באותו מקום עבודה של שנה לפחות. תקופת ההיעדרות בה העובד אינו מועסק בפועל לא תובא בחישוב לצורכי היקף הזכאות לדמי הבראה, אך אין בה כדי לשלול את הוותק עצמו באותו מקום עבודה.

ו. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.

בעניין: ד"ר מזר[1. דב"ע נו/ 3-269 ד"ר מזר נ' הסתדרות מדיצינה 25.2.97] נפסק על ידי בית הדין צווי ההרחבה בעניין דמי הבראה קובעים מפורשות כי לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה28.

ז. כל אימת שלא עבדו המדריכים יותר ממשרה מלאה כל שעות עבודתם, כולל שעות נוספות, יובאו במניין השעות לצורך חישוב היקף המשרה לצורך תשלום דמי הבראה.

בעניין פנחס אפרימוב29 נשאלה השאלה היא האם יש לכלול בהיקף משרתם של המדריכים  את כל שעות עבודתם בפועל (כולל שעות נוספות), בשים לב לאופי עבודת המדריכים שעבדו משמרות ארוכות במיוחד ובהן גם משמרות בימי המנוחה. נפסק שמחד, המדריכים תוגמלו עבור השעות הנוספות בשכר העולה על שכרם הרגיל, ומאידך השעות אותן עבדו בפועל אינן עולות על משרה מלאה ונראה שהמדריכים זכאים לצבור זכויות סוציאליות עד למשרה מלאה. לפיכך, כל אימת שלא עבדו המדריכים יותר ממשרה מלאה כל שעות עבודתם יובאו במניין השעות לצורך חישוב היקף המשרה.

ח. דמי ההבראה ישולמו באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם כן הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה.

ט. אין מניעה לפצל תשלום דמי הבראה לתשלום חודש בחודשו.

בעניין יוסף ואסתר30 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי  כי אף כי מרבית המשק נוהגים לשלם דמי הבראה, אחת לשנה, אין כל מניעה כי התשלום בפריט זה יפוצל וישולם לפי חודש בחודשו.

בעניין דורית31 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי העובדה שהתשלומים המפוצלים בגין דמי ההבראה מתעדכנים בהתאם לתוספת היוקר, אינה משנה מהתוצאה לפיה ניתן לפצל תשלום  דמי הבראה, מה עוד שסכום דמי ההבראה עלה על זה המחייב מכוח צו ההרחבה.

האמור גם נפסק בעניין מויאל32 ובעניין אחמד חמאד33.

י. בקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה בלא תשלום וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. אולם, לקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק.

בעניין נגר רחמים26 ביה"ד הארצי לעבודה מציין בהערה כי כיוון שיחסי העובד מעביד בין הצדדים נמשכו גם בתקופת היעדרותו של המשיב מחמת תאונת העבודה- בדין קבע בית הדין האזורי כי המבקש זכאי לדמי הבראה שכן עבד למעלה משנה.

ראו לעניין סעיף זה, למשל, עניין רוויטל בראור34.

יא. קיימת מחלקות בפסיקת האזורי האם תקופת שמירת הריון נחשבת לתקופה המזכה בתשלום דמי הבראה.

בעניין אור שבת לי[1. ד"מ 2397/03 אור שבת לי נ' צוברי דליה 16.3.04] ובעניין יעקב סיגלית35 נפסק כי יש למנות את תקופת היותה של התובעת בשמירת הריון כתקופת עבודה לצורך קביעת זכותה להודעה מוקדמת ולדמי הבראה.

כך גם בעניין נפר כהן36 נקבע שהתובעת-העובדת זכאית לדמי הבראה בגין תקופת היותה בשמירת הריון, ולא רק להמשך צבירת ותק להבראה.

לעומת זאת, בעניין מיכל אמר נ' אחים גורן בע"מ37 ובעניין קרנית קטעבי38 נפסק כי אין לכלול תקופת שמירת הריון בתקופה המזכה בתשלום דמי הבראה.

אין פסיקה מחייבת של בית הדין הארצי בעניין זה.

יב.  נמחקה הוראה בצו ההרחבה שאפשרה פדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות וכיום הזכות ניתנת לפדיון בגין כל תקופת ההעסקה של העובד,  בכפוף לתקופת ההתיישנות בת 7 שנים.

בעניין אקרם שראונה39 פסק בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי פסק תשלום דמי הבראה בגין השנתיים שקדמו לסיום העסקתו, וזאת לאור המגבלה על היקף הזכות לפדיון דמי הבראה לאחר סיום יחסי העבודה על פי הוראות צו הרחבה בנוסחו במועד סיום קשר העבודה. נבהיר, כי אין מדובר בהוראת התיישנות המגבילה את זכות התביעה, אלא בהוראה מהותית בדבר היקף פדיון דמי ההבראה, שעל פי הפסיקה קודם לכן כלל לא היו ניתנים לפדיון. לפיכך, אין משמעות לכך שלא הועלתה טענת התיישנות בכתב ההגנה בדבר התיישנות. האמור גם נפסק בעניין סטויאן סטויאנוב40.

בעניין טאלב41 נפסק על ידי בית הדין האזורי כי הזכות לפדיון דמי הבראה נקבעה בסעיף 7(א) לצו ההרחבה הבסיסי בדבר השתתפות מעביד בהוצאות הבראה ונופש (מיום 13.9.1998), וזה קבע עובר לינואר 2017, כי ניתן לתבוע פדיון דמי הבראה לאחר ניתוק יחסי העבודה בגין שתי שנות ההעסקה האחרונות בלבד. בצו הרחבה מיום 8.1.2017 (בהמשך להסכם קיבוצי כללי מיום 10.7.2016) תוקן צו ההרחבה הבסיסי, כך שסעיף 7(א) האמור נמחק. משכך, ומאחר שיחסי העבודה בין הצדדים נותקו לאחר ינואר 2017, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בגין כל תקופת העסקתו.

יובהר  טרם המחיקה של הוראת סעיף 7(א) ניתן היה לתבוע אי תשלום דמי הבראה, בכפוף לתקופת התיישנות, ללא הגבלת השנתיים  כל עוד לא התקיימו יחסי עבודה. ראו לעניין זה עניין חנה יפהר42 ועניין עדנה קסטיליו43 .

לעומת זאת,  טרם תיקון צו ההרחבה  החל משנת 2017  – נפסק למשל, בעניין נחום צמח44 כי לפי צו ההרחבה החל על העובד זכאי המערער לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו.

בעניין ברגיל בע"מ45 נקבע כי ביום 8.1.17 פורסם תיקון לצו ההרחבה בעניין דמי הבראה, שביטל את המגבלה החלה על היקף הזכות לפדיון דמי ההבראה לאחר סיום יחסי ההעסקה, כך שאין כיום מגבלות מהותיות בת שנתיים ימים על היקף פדיון הזכות, אולם זו הזכות כפופה להסדר התיישנות הקבוע בחוק ההתיישנות. משצו ההרחבה המקורי קבע מגבלה על היקף הפדיון, ולא הסדר התיישנות לתביעה ערכאות שיפוטיות, אזי לא ניתן להחילו על יחסי עבודה שבאו לקיצם טרם תחילתו.

בעניין פואד ח'יר46 נפסק על ידי בית הדין האזורי ביחס להוראות צו ההרחבה טרם תיקונו כאמור, כי בהתאם לפסיקה משהוכיח העובד כי עבד שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם את דמי ההבראה (עוף טנא תעשיות). יש להבחין בין הוראה בדבר תקופת התיישנות לבין הוראה הקובעת מגבלה על פדיון הזכות לאחר סיום קשר העבודה, ואין זהות ביניהן. הוראת צו ההרחבה, הקובעת כי לאחר סיום קשר העבודה עובד זכאי לדמי הבראה בעד תקופה של שנתיים שלפני תום תקופת העבודה, אינה קובעת תקופת התיישנות לתביעה לדמי הבראה אלא את היקף הזכות לפדיון דמי הבראה לאחר סיום קשר העבודה. בכל הנוגע להתיישנות הזכות לדמי הבראה אין הוראה מיוחדת, ולפיכך תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה היא תקופת ההתיישנות הרגילה, דהיינו 7 שנים. לפיכך, אם מוגשת תביעה לתשלום דמי הבראה במהלך תקופת העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה לכל תקופת עבודתו, ואם מועלית טענת התיישנות –  לתקופה של 7 שנים לפני הגשת התביעה. אם מוגשת תביעה לפדיון דמי הבראה לאחר תום קשר העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד, ותקופת ההתיישנות לתביעה לפדיון דמי הבראה היא שבע שנים לאחר מועד סיום קשר העבודה47.

בעניין א. דינמיקה48 נקבע, באשר לתשלום  דמי הבראה לאחר ניתוק יחסי עבודה, כי מדובר בחיוב כספי גרידא משום שאינו מותנה בניצול חופשה כבעבר, שאם לא קוים, ממילא קמה החובה לשלמו בין כפדיון ובין כפיצוי בגין הפרת הסכם. כך גם ממילא לאחר תיקון צו הרחבה משנת 2017 הזכות הזו אינה ניתנת לפדיון ללא תקרה.

יג. אין בהוראות צו ההרחבה כדי לפגוע בזכות של העובד לתשלום דמי הבראה בגין יציאה בפועל להבראה.

יד. ייחוס משמעותי של שכר העובד לדמי ההבראה אינו בהכרח מיטיב עימו אלא עשוי לפגוע בו, זאת כיוון שהיקף ההפקדות הסוציאליות עבורו מצטמצם עקב הפיחות בערך השעה (ללא מרכיב דמי ההבראה הגבוהים).

בעניין שלמה שובל49 נפסק כי, עילת התביעה של המערערים, שעבדו אצל המשיבה כפקחי תנועה, הנוגעת לפגיעה בזכויות סוציאליות עקב ייחוס שיעור גבוה מדי של דמי הבראה בשכר השעתי, מתאימה להתאשר כתובענה ייצוגית. נקבע נקודת המוצא כי ייחוס משמעותי של שכר העובד לדמי ההבראה אינו בהכרח מיטיב עימו אלא עשוי לפגוע בו וזאת כיוון שהיקף ההפקדות הסוציאליות עבורו מצטמצם עקב הפיחות בערך השעה (ללא מרכיב דמי ההבראה הגבוהים). כן נפסק כי אף אם תתקבל ההנחה כי עשוי להיות לסוגית גובה דמי ההבראה פן הסכמי, הרי שיסוד גמירות הדעת ביחס לשיעור המוגדל של דמי ההבראה צריך להיות ברור וחד משמעי בשל השלכותיו הפוגעניות. יסוד זה לא התקיים באותו עניין כיוון שבחוזה העבודה לא נתקיימה דרישת המסוימות ביחס לשיעור החריג של דמי ההבראה, ומתוך תלוש השכר לא ניתן היה לקיים מעקב אחר שיעור זה נוכח חוסר סדירותו.

מנגד בפסק דין ישן יותר בבעניין מויאל32 נפסק על ידי בית הדין הארצי כי אין פסול בכך ששולם לעובד דמי הבראה מעבר לקבוע בצו ההרחבה, על כן מקובלת על בית הארצי הקביעה של בית הדין האזורי כי אין לראות בתשלום חודשי זה מרכיב משכרו הרגיל של העובד.

טו. מעסיק ששילם דמי הבראה באיחור רב אינו יכולה לטעון כי הוא זכאית לקבלת חזרה תשלום דמי ההבראה ששולמו משלא ניתן לצבור תשלום דמי הבראה.

בעניין שמש ירושלים50 נפסק על ידי בית הארצי כי אין אין זה סביר, כי המעסיקה לא תקיים את חובתה לשלם דמי הבראה במועד,  אך לאחר ששילמה ביוזמתה את דמי ההבראה באיחור רב, היא תבקש לקבל חזרה את הכספים הללו בנימוק, כי העובד אינו זכאי לצבור את זכותו לתשלום דמי הבראה. טענה זו מראה על חוסר תום לב של המעסיקה בנסיבות העניין. כן נקבע כי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות מתיר צבירת דמי הבראה בתקופת העבודה. על כן תשלום דמי הבראה לעובדתו בתקופת עבודתו נעשה כדין.

טז. דמי הבראה אינו רכיב הנושא בצידו תשלום פיצויי הלנה.

בעניין אלטרנטיוויזיה בע"מ51 נפסק על ידי בית הדין האזורי פיצויי ההלנה יתווספו לרכיבי שכר העבודה בלבד. הובהר  כי הדיבור "שכר עבודה" מתייחס לתשלום המבוצע לעובד בעת עבודתו, ולא לפיצוי המשתלם למי שאין בינו לבין המשלם יחסי עובד ומעביד. כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו מהיחסים החוזיים שביניהם, לרבות תשלומים בגין דמי חופשה וימי חגים, הינם "שכר עבודה". לעומת זאת, דמי הבראה הם בבחינת "זכות נלווית".

יז. דמי הבראה אינה חלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים.

ראו סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ותקנה 1 לתקנות חישוב  פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964.

מראה מקום

  1. דב"ע נז/ 3-72 גלעד ברנע נ' מדינת ישראל↩
  2. דב"ע נו/ 3-303 לשכת המסחר תל אביב יפו נ' י.א.ד אלקטרוניקה פ"ד ל (1997) 249↩
  3. דב"ע נ-ו 3/283 עוף טנא תעשיות בע"מ נ' אחמד עומר 29.10.96↩↩
  4. ע"ב (ב"ש) 300581/97 עמרוסי כמוס נ רן אשחר 25.2.04↩
  5. ע"ב (ת"א) 2247/05 חיים ארז נ' ארביב הרצל 31.12.06↩
  6. דב"ע שן 3-51 יגאל עמיאל נ' פירו 14.5.1990↩
  7. ע"ע(ארצי) 30878-11-11 אלכסנדר נורדשטיין נ' ויקטוריה קורבן 6.9.18↩
  8. (דב"ע (ארצי) 63/98 – 3 גלי בובליל – א. א. צ. שירותים משפטיים בע"מ, פד"ע לב 91 (26.7.98)↩
  9. ראו גם עד"מ 300224/97 מועדון גבעתיים בע"מ נ. יאיר אפטר 8.11.00; סע (ב"ש) 27841-02-10 לריסה ניקיטין נ' האגודה למען שירותי בריאות הציבור 6.9.11↩
  10. ע"ע (ארצי) 228/08  אקרמן- אמאב צעצועים בע"מ 6.7.10↩
  11. ע"ע (ארצי)6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ נ' סטנילה צ'יפריאן 08.12.14↩
  12. עד"מ 300224/97 מועדון גבעתיים בע"מ נ. יאיר אפטר 8.11.00↩
  13. עע (ארצי) 42510-06-15‏ ‏ אלכסנדר פינדיורין נ' בן ציון זיסמן  3.5.17↩
  14. ע"ע (ארצי) 15969-07-19 נחום סטפנסקי נ' תלמוד תורה מורשה  6.5.21↩
  15. תע"א 2717/08 מורד פלטאס נ' צלילי גל-פז 1997 בע"מ 2010 (148) 779↩
  16. ע"ע (ארצי)558/05 שלום – קלאב הוטלס אינטרנשיונלס בע"מ (א.ק.ה) בע"מ 28.11.06↩
  17. (ת"א) 3-1691/ נד אריאלה מילר נ' תוריקו נסיעות ותיירות בע"מ 16.2.94↩
  18. ע"א (אזורי חי') 228-07 מירי אנגל – מונה טורס חדרה בע"מ (1986) 24.5.2010↩
  19. דבע (ארצי) מא / 3-145  חברת מ.ח.צ טויס בע"מ – אסתר נתן ואח 27.3.83↩
  20. דב"ע לז/ 3-131  ד"ר קלר נ' האוניברסיטה העברית , פד"ע ט 305 312  11.04.78↩
  21. (עב' (חי) 1115/01 היבי מוחמד נ' מפעלי חיפה 16.08.04↩
  22. ע"ב (אזורי חי') 1346/06 בוריס נאומוב- כפיר ביטחון ומגון אלקטרוני בע"מ 24.7.2008↩
  23. ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' אי.טי.סי. 24 מסביב לשעון ודן אחזקות07.01.07↩
  24. דמ"ש (ת"א) 6137/09 אולג לוינסקי נ טרנס אטלס ליינס בע"מ  21.7.11↩
  25. עב (י-ם) 2369/07 איששים טפרה נ' גלשן שווקים בע"מ 25.1.09↩
  26. בשא (ארצי) 83/10 נגר רחמים- אדי בטשון 15.4.10↩↩
  27. דמ"ר (אזורי ת"א) 21708-05-10 מיכאל חרלמנוב- סרגיי חנוכייב 8.8.2012↩
  28. ראו גם ע"ב (י-ם)2156/04 אמזלג רינה נ' רודנקו לריסה 17.5.05↩
  29. ע"ע (ארצי) 56763-05-17 פנחס אפרימוב נ' הרשות לשיקום האסיר 23.8.18↩
  30. דב"ע נב/ 3-12 יוסף ואסתר נ' רשת חנויות חגית ומיפ בע"מ 31.12.91↩
  31. דב"ע (ארצי) נו -22-3 דורית פני גיל טכנולוגיה מתקדמת בע"מ 18.4.96↩
  32. ע"ע 300165/98 שלמה מויאל נ' נפרו נגב פרויקטים בע"מ, 8.11.2000↩↩
  33. ע"ב(אזורי ת"א) 9801/02 אחמד חמאד – נגריית מסיב בע"מ 26.6.08↩
  34. דמ"ש(ת"א) 50329-09-11 רוויטל ברואר- רוח אמיר רוזנברג 02.05.13↩
  35. ד"מ 002816/04 יעקב סיגלית נ' חב' כוח אדם דנאל 7.8.05↩
  36. ד"מ (תל אביב-יפו) 10206-06-22 נופר כהן נ' אינדיגו פיננסים א.פ. בע"מ 26.7.23↩
  37. סע"ש (נצ')25234-07-12  מיכל אמר נ' אחים גורן בע"מ 14.12.04↩
  38. סע (חי') 13238-06-11 קרנית קטעבי נ' פעמית קרטון ואריזות בע"מ 01.09.13↩
  39. (ארצי) 18335-12-18‏ ‏ אקרם שראונה – אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ 20.1.2020↩
  40. ע"ע (ארצי) 182-10 סטויאן סטויאנוב נ' סולל בונה בע"מ 15.7.02↩
  41. סעש (ת"א) 36867-12-17  טאלב אבו דיאק – א. ת'אבת בע"מ 11.9.2019↩
  42. ע"ע 99/06 מרכז קהילתי נ' חנה יפהר 24.06.07↩
  43. ע"ע 1423/04 עדנה קסטיליו נ' יהודית ציטרינבאום ואח' 7.5.04↩
  44. ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר 3.4.02↩
  45. עע (ארצי) 41985-02-20 עע (ארצי) 41985-02-20 מרכז שירות ברגיל בע"מ נ' יואל אופיר, 20.1.21↩
  46. ע"ב (ת"א) 300315/99 פואד ח'יר – עמישב שירותים בע"מ 22.9.05↩
  47. ראו גם עב' (חי') 4393/03 רוברט סמנדיוב נ' אלחדד רונן 17.5.06; ע"ב (אזורי ת"א) 301084/98 לוי בן ציון – יהודה חיים 7.6.2007; תע"א (אזורי ת"א) 7760-09 בנימינוב -בן ביטחון (1989) בע"מ 13.6.11; ע"ב (נצ') 2006/03 מוראד מוסטפא נ' טל-אד סוללים 15.2.05↩
  48. ע"ע (ארצי) 36041-10-21 א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' גוואהר מסודה 17.1.23↩
  49. ע"ע (ארצי) 54650-09-16 שלמה שובל נ' בטחון שירותים אבידר 20.06.18↩
  50. דב"ע (ארצי) 3-201/ נו שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר נימיסיאן 26.5.1997↩
  51. ד"מ (אזורי חי') 21471/11/12  זדורוז'ני – אלטרנטיוויזיה בע"מ 10.3.13↩

מאמרים קרובים