•  ק חופשה שנתית, תשי"א-1951
  

• חיוב תשלום
• 30.  (א)  במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(1), הזכות בידי העובד לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד, לחייב את הנאשם לשלם לעובד סכום השווה לדמי חופשה שהיו משתלמים לו אילו ניתנה החופשה בסוף שנת העבודה שאחרי שנת העבודה שבעדה הגיעה החופשה.
• (ב)  במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(2), הזכות בידי העובד או בידי מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין, לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי החופשה, פדיון החופשה או את תמורת החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן.
• (ג)   החלטת בית המשפט או בית דין לעבודה המחייבת את הנאשם בתשלום, כאמור בסעיף קטן (א) או בסעיף קטן (ב), דינה, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק דין סופי של בית משפט מוסמך, לטובת העובד או לטובת מי שיש לשלם לו את תמורת החופשה, הכל לפי הענין.

הכללים הנוגעים לסעיף 30 לחוק חופשה שנתית

א. סעיף זה קובע הוראה ייחודית המתירה לפסוק את דמי החופשה או פדיון החופשה לעובד או תמורה החופשה לקרן החופשה במסגרת משפט פלילי (וזאת בנוסף לקנס שיוטל על המעסיק).

מטרת המחוקק בסעיף זה למנוע התדיינות נוספת לאחר שיוכח למעלה מכל ספק (בהתאם לדרישת הדין הפלילי) כי אכן המעסיק לא נתן חופשה לעובדו או לא שילם לו פדיון חופשה.

ב. הסמכות לדון בעבירות מכוח חוק חופשה שנתית נתונה לבית הדין לעבודה.

סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1969 קובע כי : "(ב)  לבית דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן; שר המשפטים ושר העבודה רשאים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לתקן בצו את התוספת השניה, להוסיף עליה ולגרוע ממנה; בהליכים לפי סעיף קטן זה ידון שופט יחיד ויחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט".

חוק חופשה שנתית כלול בתוספת השניה לחוק האמור.