צווי הרחבה הרלבנטיים

1. צו הרחבה משולב לפנסיה חובה 2011 »
2. צו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 »

ההוראות המרכזיות הקבועות בצו ההרחבה לפנסית חובה משנת 2011

1. גיל זכאות: באישה – 20 שנים ובגבר 21 שנים.
2. תום זכאות: עובד שעבר את גיל הפרישה לא יהיה זכאי לביטוח פנסיוני אם פרש/פוטר מעבודתו בגיל פרישת חובה והוא זכאי לקצבה (קצבה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי).
3. מועד זכאות: 1. עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני – מועד תחילת עבודה (ביצוע ההפקדות ייעשה רטרואקטיבית לאחר שלושה חודשי עבודה, או בתום שנת המס, לפי המוקדם). 2. עובד אשר לא מבוטח בביטוח פנסיוני – תקופת המתנה של 6 חודשים ממועד תחילת עבודה.
4. בחירת קופת גמל: עובד יודיע בכתב על בחירתו בכתב בתוך 60 ימים ממועד תחילת עבודתו. לא הודיע העובד כאמור – יבוטח בקרן פנסיה מקיפה חדשה.
5. כיסוי ביטוחי: ביטוח לקצבה הכולל כיסויים למקרה מוות ונכות (באותה קופה או בקופה אחרת).
6. תחולה: על כלל העובדים  במשק.
7. העדר תחולה של צו ההרחבה על בעלי הסדר מיטיב:  צו ההרחבה החריג ו/או סייג את תחולתו על מי שמבוטח בהסדר פנסיה מיטיב, כהגדרתו בצו. מי שמבוטח בשיעור הנמוך מ- 17.5% אינו יכול להיחשב כבעל הסדר מיטיב. מנגד, מי שמבוטח בשיעור של 17.5% לא בהכרח מבוטח בהסדר מיטיב.
8. השכר המבוטח:  במסגרת צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפקדות לביטוח פנסיוני, נקבע כי השכר הקובע יהא כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה. השכר הקובע מוגדר בצו ההרחבה לפנסיית חובה, כך: שכר העובד, ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. תקרת השכר המבוטח תעמוד על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך.
9. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים: מוחל מכוח הצו.

ההוראות המרכזיות הקבועות בצו ההרחבה לפנסית חובה משנת 2016

1. תחולה: על כלל העובדים במשק .
2. "השכר הקובע": כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה משנת 2011;
3. תשלומים לקרן פנסיה ו/או לקופת ביטוח/קופת גמל שאינה קרן פנסיה: מיום  1.6.16 כל עובד יבוטח, בגין שכרו הקובע, בשיעורים שלא יפחתו מהשיעורים המפורטים להלן:
   1. ניכוי מהעובד לרכיב תגמולים –
      מיום 1.7.16 – יוגדלו דמי הגמולים ל-5.75%;
      מיום 1.1.17 – יוגדלו דמי הגמולים ל-6%.
   2. תשלום המעסיק לרכיב תגמולים –
      מיום 1.7.16 – יוגדלו דמי הגמולים ל-6.25%;
      מיום 1.1.17 – יוגדלו דמי הגמולים ל-6.5%.
4. ביטוח אובדן כושר עבודה: תשלום המעסיק לתגמולים בקופת ביטוח/קופת גמל שאינה קרן פנסיה יכלול את תשלום המעסיק בעבור רכישת כיסוי למקרה של אבדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת 75% מהשכר הקובע של העובד, כאשר בכל מקרה, שיעור הפרשות המעסיק לחלק התגמולים לבדו לא יפחת מ-5% מהשכר הקובע.
   עוד מובהר, כי ככל שיהיה צורך בהגדלת העלויות בשל הכיסוי בגין אבדן כושר עבודה (מעבר ל6.25% או 6.5% בהתאמה). העלויות למעסיק בגין רכישת אבדן כושר עבודה כאמור, יחד עם הפרשות המעסיק לדמי גמולים, לא יעלו בכל מקרה על 7.5% מהשכר הקובע.
5. תשלום המעסיק לרכיב פיצויי פיטורים: שיעור הפרשת המעסיק לרכיב פיצויים לקרן פנסיה ו/או לקופת ביטוח ו/או לקופת גמל, יהיה בהתאם לקבוע בהסכם החל על העובד והמעסיק, ובכל מקרה לא יפחת מ-6% מהשכר הקובע.

פסיקה

1. חשיבותו של החיסכון הפנסיוני לעת פרישה מעבודה רבה היא. חיסכון זה מהווה מקור עיקרי של פרנסה לאחר גיל פרישה. מצב שבו אין לפרט חיסכון פנסיוני – עלול להביא אותו למעגל העוני לאחר הפרישה מהעבודה ולהשית את נטל הטיפול בו על כתפי הציבור. לנוכח חשיבותו של החיסכון הפנסיוני נחתם הסכם קיבוצי כללי לביטוח פנסיוני במשק, ובהמשך הוא הוחל על כלל העובדים והמעסיקים במשק באמצעות צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, אשר בוטל והוחלף בצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011.

האמור נפסק בעניין קוריצקי¹.

מראה מקום

1. בגץ 2944/10 אברהם קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, 13.10.2015↩